פרשת האזינו: להאזין, לא באוזניים בלבד / מוטי לקסמן
לאיש גם לאישה זוג אוזניים, זה נתון.
ומה עושות האוזניים?
שומעות? מקשיבות? מאזינות?
לכאורה שאלת תם, וכי למה נועדו האוזניים?
נכון, ובכל-זאת שמיעה, הקשבה, האזנה מתרחשות באוזניים, או שהן רק כלי להעברת גלי הקול?
פרשת השבוע, פרשת "הַאֲזִינוּ" מזמנת לנו דיון הקשור לכך.
פרשת "הַאֲזִינוּ" נפתחת בקריאה: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דברים לב, א).
איזו פתיחה מרשימה העולם כולו מוזמן להאזין.
איך מבינים פתיחה זו?
יונתן מעלה את הבדל הניסוח בין פתיחה זו לדברי הנביא ישעיהו [1]. הנביא מחליף בין השמים והארץ לגבי ההאזנה והשמיעה. יונתן מקשר זאת לימיו האחרונים של משה: "והיה כאשר הגיע קִצו של משה נביא להאסף מִתוך העולם, אמר בלִבו: אינני מעיד בעם הזה עדים שטועמים טעם מיתה בעולם הזה הנני מעיד בהם עדים שלא טועמים מיתה בעולם הזה, אך סופם להִתחדשׁ לעולם שיבוא ישעיה הנביא כאשר היה מִתנבא באסיפותם של ישׂראל נתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ מִן בִגלל שהיה קרוב לארץ ורחוק מִן השמים. אך משה הנביא כאשר היה מִתנבא באסיפותם של ישׂראל נתן שמיעה לארץ והאזנה לשמים מִן בִגלל שהיה קרוב לשמים ורחוק מִן הארץ שכך כתוב "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דבר' לב, א).
רש"י, רשב"ם וגם רמב"ן מבינים בקריאה לשמים ולארץ כציון עדי-עולם לברית בין העם לאלוהים שמהם תבוא ברכה אם בני ישראל יקיימו את הברית, וצרות ופגע אם בני ישראל לא ימלאו את הברית.
שמים וארץ הם העדים, וסביר שעדים צריכים לקלוט היטב כדי שיוכלו להעיד נכונה.
אבל הם רק עדים, המאזינים העיקריים הם בני ישראל, הם צריכים להאזין ל"אִמְרֵי פִי" המבוטאים מפי משה: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן. וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לב, מד–מה) [2].
האם משה מסתפק "בְּאָזְנֵי הָעָם"? לא, הוא קורא לאופן קליטה נוסף. משה דורש "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים" (שם, מו).
אכן, למשה ברור: שלהאזין, במובן העמוק של המילה, אי-אפשר באוזניים בלבד, אפילו שתיהן מופנות לעבר "אִמְרֵי פִי", צריך גם את הלב.
מה פירוש? לאיזו האזנה מצפה משה?
אנו חוזרים לפתיחת הדיון.
מה זה בעצם להאזין?
האם האזנה נבחנת ביכולת המאזין לדווח על אשר אוזניו קלטו?
לטעמי לא.
כלומר יכולת כזו היא רק חלק מהאזנה זו "האזנת העתקה" או "האזנת העברה". בתוך כך נכלל גם הכושר להסביר את מה שהושמע.
אבל עדיין אין זו האזנה או הקשבה מלאה.
האזנה מלאה היא כאשר המאזין מקשיב גם לעצמו.
כלומר, כאשר המאזין אינו מסתפק בקליטת המלים אלא הוא גם מברר לעצמו מה משמעות הדברים הנשמעים לו, לשומע? האם ואיך הם מתקשרים לעמדות שלו, לחיים שלו.
באיזה מובן הדברים הנקלטים באמצעות האוזן אכן נוגעים באדם השומע?
האם יש להם משמעות לנוהגי, להתנהלות או לחיי השומע?
כי כל עוד האני, העצמי אינו מעורב, ההאזנה אינה מלאה, אינה משמעותית.
והדבר נכון גם בימים אלה, ימי מועדי תשרי.
רבים מהקוראים יגיעו השבוע לבית הכנסת בליל יום כיפור.
שם החזן ישא קולו ברמה, והקהל יענה.
"כָּל נִדְרִי . וְאִסְרִי . וּשְׁבוּעִי וְנִדּוּיֵי . וַחֲרָמֵי " מי שרק יקשיב למלים ולנגינה ולשירה, לא יאזין.
אבל מי, שתוך כדי שירת קולו הערב של החזן, והד המתפללים, יפנה את המלים לתוך תוכו: איזה נדרים נדרתי? איזה איסורים הטלתי על עצמי, או על אחרים? האם נשבעתי? מה עמדתי כלפי נידוי וחרם?
הוא יאזין היטב.
ואולי הוא יצא אדם אחר במעט מזה שנכנס לבית הכנסת...
כך אני מבין את משמעות דרישת משה "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים" (שם, מו).
והוא מוסיף: "כִּי הוּא חַיֵּיכֶם" (שם, מז)!!!
והחיים אינם רק בפרשת האזינו ומועדי תשרי.
יחסים בין בני-אדם מתקיימים כל הימים וכל הלילות. קשרם בין בני-אדם יהיו אמיתיים, יהיו כנים יותר אם תשרור האזנה מלאה ומשמעותית ביניהם.
אכן, האזנה מלאה ומשמעותית כזו היא אחת הדרכים החשובות ביותר לעורר ולהניע בנו ובאחרים שנה שתהיה באמת טובה וגמר חתימה טובה.
אמן, כן יהי רצון [3].
הארות ומראה מקום
[1] "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ" (ישע' א, ב).
[2] ראב"ע מקבל את דברי הפרשנים, שפורטו לעיל, אך מוסיף נופך שמעביר את המוקד לבני האדם: " וכבר רמזתי לך, על נשמת האדם שהיא אמצעית בין הגבוהים לשפלים".
[3] כל האמור נוסח בלשון זכר, אבל ברור שהוא מופנה לנשים באופן שווה.