פרשת "כִּי תִשָּׂא": מפגשי אמת אדם-אדם, אדם-אל / מוטי לקסמן
פרשת השבוע, פרשת "כִּי תִשָּׂא" כוללת בתוכה את אחד המצבים הקשים ביותר בהתנהלות בני-ישראל במדבר. משה נמצא על הר סיני: "וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (שמות כד, יח2) ואין אות ואין כל סימן.
העם מאבד סבלנות ודורש מאהרון שיעשה להם אלוהים במקום משה, וכך מתהווה עגל הזהב שחוגגים לכבודו ומרקדים סביבו [1].
הפעם נפנה את דיוננו למצב שלאחר המשבר הקשה.
מתפתח נוהל של פניה לה': "וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (שמות לג, ז2), במקום בו משה הציב אותו [2].
בשלב זה הסופר המקראי מתאר את התהליך: משה נכנס אל תוך האוהל לדבר עם אלוהים, ענן יורד על הפתח. כל העם רואה זאת ומשתחווה אל מול הענן בפתח אוהל מועד [3].
בשלב זה מופיע פסוק הטעון קושי גדול: "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה" (שם, יא1). הקושי הוא בביטוי "פָּנִים אֶל פָּנִים", כי התפיסה הבסיסית ביהדות היא שאלוהי ישראל הוא בלתי נראה [4], להיפך מי שמנסה לראות אותו מסתכן בחייו: "וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שם, כ) [5].
ולמרות אמירה חד-משמעית זו הסופר המקראי מוצא נכון לומר, בעת סיכום חיי משה: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דבר' לד, י).
יתר-על-כן, הביטוי מופיע בעוד מקומות במקרא, למשל, לאחר מאבק יעקב עם איש האלוהים מסופר: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" (ברא' לב, לא). ואפילו משה עצמו משתמש במונח זה, לתיאור תחושת העם, בשחזרו את מעמד הר סיני: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דבר' ה, ד).
ובכן, כיצד ניתן להבין זאת?
אפשר לטעון שהכתוב במקרא משקף אמונה קדומה שלאלוהים דמות ופנים, ורק חל איסור לראותם. גם אם זה נתון שאפשר לאששו עדיין הדבר החשוב הוא לא אותה אמונה קמאית אלא ההבנה שהתפתחה במשך הדורות לגבי סוגיה זו.
אכן, פרשנים מתייחסים לכך.
"ודיבר יי עִם משה דיבור כנגד דיבור. קול דיבור היה שומע אך זיו פנים לא היה רואה כמו שמדבר איש עִם חברו. אחרי שׁהִסתלק קול הדיבור שב למחנה ושנה [סִפר] הדברים לכנסיותיהם של ישׂראל" (יונתן על אתר). גם רש"י מבין זאת כשמיעה בלבד: "ומתמלל עם משה [...] ושב אל המחנה - לאחר שנדבר עמו, היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד" (רש"י על אתר).
וגם עמוס חכם הולך בדרך זו: "כמי שבשעת דיבורו מכוון את פניו אל מול פני מי שהוא מדבר אליו. ואין במשמעות הדברים, שראה כאן משה כביכול, את פני ה' [...] משה חש שמי ששוכן בעמוד הענן מכוון את דיבורו במישרין אליו. משל לאדם המכסה את פניו במסכה, אבל הוא עומד מול חברו ומפנה את פניו אליו ומדבר אתו" [6].
עמדת הרמב"ם מורכבת יותר. מצד אחד, אין להניח שרציונליסט כמו הרמב"ם יעלה בדעתו שפני אלוהים הם ברי צפייה. מאידך, דבריו לנושא שלנו ניתנים להבנות שונות: "כל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד [...] כל הנביאים על ידי מלאך, לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה, משה רבינו לא על ידי מלאך [...] אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל, הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו" [7]. יש המבינים את דברי הרמב"ם "כמאפיינים של הדרגה הנבואית הייחודית של משה" בהשוואה לכל שאר הנביאים [8]. לפי תפיסה זו קשה להבין למה כוונת הרמב"ם באומרו "רואה הדבר על בוריו", האם "על בוריו" אין פירושו הדבר כפי שהוא??? [9].
אחרים מבינים כאן "לא את ראיית העין ביקש משה כי אם את ראיית השכל. ועל כך אמר לו הקב"ה כי אין בכוחו של בשר ודם להבין את ה' ואת דרכיו, 'כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי' [10].
כלומר, פרשנים, האמונים על תורת ישראל אינם יכולים לקבל את פשוטו של הכתוב, אפילו זה משקף אמונה קמאית, כאילו פנים פגשו פנים.
איני בא לערער גישה זו.
אני רוצה להציע כוון אחר.
האם באמרנו ששני אנשים נפגשו ושוחחו פנים אל פנים אנו מתכוונים לראייה הפיזית של הפנים?
ומה אם אחד מבעלי השיח הוא עיוור ואולי שניהם?
לטעמי גם לאנשים פקוחי-עין אין המשמעות של פנים-אל-פנים מתמקדת, ובוודאי לא מתמצה, במפגש או בקשר הפיסי.
מפגש פנים אל פנים הוא מפגש בו שני האנשים קשובים זה לזה, שני האנשים מתכוונים זה אל זה.
כל אחד נמצא בשיח פנים-אל-פנים בנוכחות מלאה, כל אחד ממוקד בבן השיח ובדבריו [11].
סיפור מפגשי משה ואלוהים הם אכן מפגשים כאלה: משה אינו רק בבחינת שומע, רק ממלא ציווי ה'. משה גם טוען, מבהיר ואף מבקר; אלוהים "מושפע" ועושה כדברי משה [12].
באותו אופן, ניתן להבין גם את הצמדת המונח לתיאור העם בעת מעמד הר-סיני: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דבר' ה, ד).
במעמד הר-סיני העם תפס את האלהים ואת דבריו באופן הקרוב והמלא ביותר. העם נכח במלוא מובן המילה, העם היה חלק בלתי נפרד מן התהליך, העם התכוון, הקשיב היטב עד כי נאמר עליו: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר" (שמות כ, יד1). כלומר, נוצר צירוף מיוחד וחד-פעמי בין קליטה חזותית לקליטה קולית.
אם-כן, לטעמי הביטוי "פנים-אל-פנים" מציין מפגש אמיתי ומלא בין שניים המעוניינים זה בזה וממוקדים ב"אתה" במשך הפגישה.
כמה מפגשי בני-אדם, אכן הם מפגשי פנים-אל-פנים?
<><><><><>
הערות ומראה מקורות
[1] דיון בנושא זה אפשר למצוא באתר זה בשם "משה בגדולתו הרבה גם בחולשתו", תשס"ז.
[2] "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות לג, ז1).
[3] "וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה. וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ" (שמות לג, ח–י).
[4] למשל, "ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אחר, אחד ואין שני, אין לו דמות הגוף ואינו גוף" (אוצר המדרשים, אברהם אבינו, עמ' 4).
[5] עימות פסוק זה עם הערה [4] יוצרת קושי: לפי המדרש לה' אין דמות גוף, ואילו לפי הפסוק אסור לראות את פני אלוהים, איזה מובן יש לאיסור לראות דבר שאינו בר-צפייה...
[6] עמוס חכם, ספר שמות, כרך שני, ירושלים תשנ"א, עמ' שיט.
[7] רמב"ם, הלכות יסודי התורה ז, ו. דברים אלה של הרמב"ם משקפים במידה מסוימת את הכתוב במקרא: אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר יב, ו–ח).
[8] שמעון אליעזר הלוי (שוברט) ספירו, "האם "פה אל פה", "פנים אל פנים" ו"פנים בפנים" הם ביטויים שמובנם זהה?", פרשת בהעלותך, תשס"ה, דף שבועי 605, בר אילן.
[9] האין "על בוריו" משקף את האמור בפסוק "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט", הערת שוליים [7]?
[10] אתר ישיבות בני עקיבא: http://www.yba.org.il/more.asp?cat=1707&big_cat=1553.
[11] זה דומה למשמעות מפגש בין שניים כאשר כל אחד הוא "אתה" לשני, במונחי מ"מ בובר.
[12] גם בסיפורים על אברהם אנו מוצאים יחס כזה.
[13] "כבודך כמו עצמך" (ראב"ע); "בקש שיהיה רואה במראה ממש את כבוד השם. ויתכן כי יהיה כבודך בכאן הכבוד הגדול אספקלריא המאירה" (רמב"ן); "השאלה היתה ראיית פנים הנקראים כבוד" (ריקאנטי).
[14] "הראני נא את כבודך בכריתות ברית על מה שהבטחתני" (רשב"ם); "שביקש משה, שידע בידיעה ברורה ומקיפה את אופן ההנהגה של ה' את ישראל, כדי שיוכל הוא, משה, למלא את תפקידו בשלמות כמנהיג ישראל" (עמוס חכם, ראה הערת שוליים [6], עמ' שכה.