לא להיות מושפע - ולהשפיע!

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

בראשית פרק ו, פסוק ט:

אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. 

רש"י: בדורותיו - , (סנהדרין קט) יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כ"ש שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום

ומאריך בזה יותר המדרש:

ילקוט שמעוני, מט: בדורותיו רבי יהודה אומר:
בדורותיו היה צדיק, הא בדורות משה ושמואל לא היה צדיק.
בשוק סמיא צווחין לעוירא סגי נהור.
משל לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית ראשונה ומצא חומץ, וכן שניה שלישית ומצאה תוסס.
אמר: לית הכא טב מינה.
כך, בדורותיו היה צדיק, הא אילו היה בדורו של משה ושמואל לא היה צדיק.

רבי נחמיה אומר:
מה אם בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו של משה על אחת כמה וכמה!
משל לצלוחית של פליטון מוקפת בצמיד פתיל ומונחת בבית הקברות והייתה ריחה נודף.
אילו הייתה חוץ לבית הקברות על אחת כמה וכמה!

משל לבתולה שהייתה שרויה בשוק של זונות ולא יצא עליה שם רע, אילו הייתה בשוק של כשרות, על אחת כמה וכמה!

http://tora.us.fm/tnk1/messages/klli_mdrjim_index_2.html

נראה שדורשים אותו לגנאי משום שלא הוכיח את בני דורו, כי איזה עוד פגם ניתן למצוא בו?

ואולם שאלה היא כיצד ניתן לדרוש אותו לגנאי והרי מדרש אחר אומר שכל אותן שנים, 120 במספר, היה בונה את התיבה והיו שואלים אותו מה הוא עושה והיה עונה כי ה' עומד להביא מבול על הארץ ואם כן הזהירם. אולם נראה שרק יצא ידי חובתו ולא יצא מגדרו כדי להוכיחם.

להמחשת הדבר אביא סיפור:

 

מתוך ספרו החדש של ד"ר טל בן שחר – "לבחור באושר", בפרק "להיסחף בזרם של הסכמה כללית, או – לשמור על כוחה של העצמאות" (מטר, 2013, עמ' 115-116):

"אחד המפורסמים שבמשלי איזופוס מספר על אדם חכם שבנו התבייש לצאת מהבית כי חשב שהוא מכוער. אביו אמר לו שאסור לו להיות מוטרד כל כך ממה שאנשים אחרים חושבים, ושעליו לציית רק לצו לבו. כדי להבהיר לו את כוונתו ביקש האב מבנו ללכת איתו לשוק בימים הבאים.

ביום הראשון רכב האב על החמור, והילד הלך לצדו. בדרכם הם שמעו עוברים ושבים מבקרים את האב על שהוא מניח לילד ללכת ברגל בחום היום.

ביום השני רכב הילד על החמור, והאב הלך לצדו. הפעם העירו אנשים שהילד אינו מכבד את אביו ומניח לזקן ללכת ברגל בעוד הוא עצמו רוכב בנוחות.

ביום השלישי כשהם נכנסו לשוק הלכו שניהם לצד החמור. הם שמעו אנשים צוחקים על טיפשותם: "וכי אינם יודעים שחמורים נועדו לרכיבה?"

ביום המחרת רכבו האב והילד יחד על החמור, ואנשים כעסו על שהם אכזריים ומכבידים כל כך על הבהמה.

ביום החמישי הם נשאו את החמור על גבם. כל באי השוק צחקו ולעגו להם.

פנה החכם אל בנו ואמר, "אתה רואה, לא חשוב מה תעשה, תמיד יהיו אנשים שיביעו את מורת רוחם. לכן אל תשים לב לדעות של אנשים אחרים, עשה מה שצודק ונכון לדעתך.""

 

את מוסר ההשכל של הסיפור הזה נוח מכיר ועל כן הוא אינו מושפע מסביבתו וממשיך לעסוק בפעילותו המוזרה, בניית התיבה. אך מוסר ההשכל הנדרש הוא נעלה יותר: לא רק שאין עליך להיות מושפע לרעה מסביבתך אלא עליך אף לנסות להשפיע עליה לטובה.

 

ואולם, לבסוף, נראה שיחזקאל דורש את נוח דווקא לטובה:

יחזקאל יד:

יב וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  יג בֶּן-אָדָם, אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא-לִי לִמְעָל-מַעַל, וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ, וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה-לָחֶם; וְהִשְׁלַחְתִּי-בָהּ רָעָב, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה.  יד וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ-- נֹחַ, דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב :  הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.  טו לוּ-חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ, וְשִׁכְּלָתָּה; וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר, מִפְּנֵי הַחַיָּה.  טז שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ--חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-בָּנִים וְאִם-בָּנוֹת יַצִּילוּ:  הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה.  יז אוֹ חֶרֶב אָבִיא, עַל-הָאָרֶץ הַהִיא; וְאָמַרְתִּי, חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה, אָדָם וּבְהֵמָה.  יח וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ--חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת:  כִּי הֵם לְבַדָּם, יִנָּצֵלוּ.  יט אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח, אֶל-הָאָרֶץ הַהִיא; וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם, לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה.  כ וְנֹחַ דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב , בְּתוֹכָהּ--חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-בֵּן אִם-בַּת יַצִּילוּ:  הֵמָּה בְצִדְקָתָם, יַצִּילוּ נַפְשָׁם. 

 

יחזקאל מזכיר כאן שלושה צדיקים מאומות העולם, לא יהודים – נח, דנאל (דמות ידועה אצל עמי האיזור ואין הכוונה כאן לדניאל התנ"כי דווקא) ואיוב. ואולי – וכך נראה מאוד – אי יהדותו של נח היא שגרמה לדרוש אותו לגנאי במדרש, בניגוד לדעת הנביא.

(ומעניין שבקוראן מובא שנוח דווקא כן הוכיח רבות את בני דורו. כאן האוניברסליות שלו דווקא פעלה לטובתו, וכן באברהם).