קוד: "דעת טוב ורע" - מין או הבנה שכלית? ואולי שניהם? בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
"דעת טוב ורע" – מין או הבנה שכלית? ואולי שניהם?
לפני מספר ימים כתבתי ביקורת על הספר "כיצד לקרוא את התנ"ך" [1] ובה כתבתי:
"חטא עץ הדעת, אומר ברטלר, הוא גילוי המיניות. פרשנות זו אינה חדשה, אך מוסברת כאן יפה. טענה אחת שטוענים כנגדה היא, שהציווי "פרו ורבו" נאמרה עוד קודם. אבל, אומר ברטלר, וזו נקודה שצריך לשים לב אליה, היא נאמרה במקור אחר, הכוהני. במקור שלנו, היהוויסטי, מיד לאחר החטא נאמר כי ידעו "כי עירומים הם", וכן מיד אחר-כך חווה מולידה ילדים. ועוד, המוות שבא כתוצאה מהחטא הוא הכרחי, כי ילודה עם חיי נצח לא הייתה משאירה מקום בכדור הארץ לכולם. וכן יש לשים לב שבחווה, בניגוד לאדם ולנחש, לא נאמרה לשון ארירה, ולכן אפשר להבין את "עונשה" פשוט כתוצאה המתבקשת: "בעצב תלדי בנים". טענה נוספת שניתן לטעון היא כי נאמר: "[עץ הדעת] טוב ורע", אך ברטלר מסביר כי הכוונה כאן היא כמעין "מטוב ועד רע", במובן של שני הפכים המשלימים זה את זה ויוצרים את האמירה "הכול", או "בכל אופן". זו טענה יותר חלשה, אך עדיין מעניינת."
עתה ברצוני, תחילה, להרחיב על הנושא הזה ממקור נוסף, ואח"כ להציע הצעה משלי [אני רואה חשיבות גדולה בהצגת ההסבר המדעי [2] ובמובן מסוים הוספתי היא רק בונוס. אמנם הדעות שהוא מציג מובאות אף אצל הפרשנים המסורתיים, אך צורת הנימוק שלו שונה]:
"ספר בראשית" מאת שמאי גלנדר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, עמ' 179-180:
"השאלה השנייה עניינה בפירושו של "דעת טוב ורע". מבחינת הלשון, הצירוף "טוב ורע" הוא מריזמוס, ומשמעו "הכל". אך מפרשים רבים מצמצמים, והם סבורים שהכוונה היא להתנסות בחוויה המינית, חלקם במובן הצר, וחלקם במובן הרחב יותר, של התבגרות ובשלות מינית. פירוש זה מתבסס בעיקר על כך, שלאחר שאכלו האדם והאישה מפרי העץ, התעורר בהם רגש הבושה הגופנית: "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (ג, ז), ואילו קודם לכן נאמר: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (ב, כה). לסברה זו מביאים ראיות שונות. אחת מהן היא דברי ברזילי הגלעדי, המעיד על עצמו כי בשל גילו נתקהו חושיו: "בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין-טוֹב לְרָע" (שמואל-ב יט, לו). כך אפוא מפרש אבן עזרא, וכן רבים מפרשני זמננו, וביניהם גונקל, מקקנזי, גורדיס, אנגנל ואחרים. יש המטעימים, שהסיפור כולו משופע במוטיבים מיניים: הנחש שהוא סמל מיני כנעני, מודעותם של האדם ואשתו למערומיהם, עלי התאנה, וגם דברי אלוהים לאישה, שהם במישור המיני. כן גם השם הניתן לה על ידי אדם, ולבסוף גם הלבוש שתופר להם האל עצמו. יש המצביעים על כך, שבאפוס גלגמש נתפס הניסיון המיני כתכונה שמיימית הכרוכה ברכישת חכמה. שם מסופר שרעהו של גלגמש אנכידו, הגיבור הפראי, נעשה "חכם כאלוהים" לאחר שהתנסה לראשונה בחוויה המינית (גלגמש, לוח 1, שורות 24, 34).
כנגדם סבורים אחרים, שאין לצמצם את הביטוי למובנו המיני. פון ראד מפרש "טוב" כ"כל מה שמועיל, מהנה ומבריא" ו"רע" כמה שמזיק ופוגע. זאת משום שהוא סבור שאין מדובר בערכי מוסר מוחלטים. אך קלרק סבור, כי לא בכל המקורות המקראיים שגורדיס מצביע עליהם אכן מצטמצם "טוב ורע" למובן המיני. לדעתו, מדובר בהבחנה שיפוטית ערכית. פאוטר טוען, כי המין כשלעצמו לא נתפס כבעיה מוסרית: לפחות לא בעיני מי שיש ביכולתו להסכים עם גישתו הבריאה של המחבר המקראי. אין זה מתקבל על הדעת, שמחבר ישראלי יתאר את החוויה המינית כעניין מגונה מבחינה מוסרית" [ומדוע לא? יש תקדימים לזה – ח. ה.]. יעקב קליין סבור שהפירוש המיני מצמצם את המושגים "טוב ורע" ועומד בסתירה לפשוטו של מקרא, משום שכאשר נצטווה האדם על האיסור, היה זה לפני שנברא האישה [ומדוע לא יכול להיות איסור על העתיד? – ח. ה], ומשנבראה, נועדה לחיות עם האדם חיי אישות: "עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" [אך זה נאמר אח"כ, מעבר לסבר הנוסף שיבוא בגוף הטקסט מיד – ח. ה.], "ולפיכך נראה יותר, שבמצבו הראשוני לא הייתה לאדם יכולת הבחנה ובחירה מוסרית בין טוב לרע, וכל פעילותו, ובכלל זה יחסי מין, היתה אינסטינקטיבית, ותפישתו את עצמו ואת היקום – ילדותית-נאיבית, ותלותו בבורא מוחלטת. האכילה מעץ הדעת היא ראשית הבחירה-ההבחנה הסובייקטיבית, והראייה העצמית הורסת את התום הטבעי, אך מעמידה כנגדו הבנה רחבה יותר – וגם קונפליקט נפשי" (וראו גם הרמב"ן). אמנם, בטענתו שהפירוש המיני סותר את פשוטו של מקרא, מסתמך קליין על פסוק כד, ופסוק זה הוא תוספת אטיולוגית עריכתית. הוא קוטע את רצף הכתוב, וספק אם מה שנאמר בו מכוון לרוח ההקשר הרחב. אבל ראיית המין כערך שלילי אינה עולה בקנה אחד עם הכתוב "פרו ורבו", המופיע כברכתו הראשונה של האל (כלומר, במקור הכוהני), ועם עצם הפקדת הפרייה והרבייה בידי האדם (א, כח; ט, א). קשה להניח שבנושא זה יש גישות סותרות בין המקור הכוהני ובין מקור J [מדוע קשה להניח? לא מוסבר ועל כן זו נראית לי "סברת כרס". אזכיר רק את הכתוב בתהילים – "הן בעוון חוללתי בחטא יחמתני אימי" – ח. ה.]. השלכות נוספות של נושא זה יידונו בהמשך". [3]
אפשט את הדיון עוד יותר. שתי הגישות נראות כמתיישבות עם פשט הכתובים:
ההבנה בדרך המינית נראית כמובנת מאליה בפסוק:
בראשית ג7: " ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת "
וההבנה בדרך הדעת נראית כמבוססת דיה בפסוק:
בראשית ב9: "ועץ הדעת טוב ורע " [4]
ועתה להצעתי:
האם אי אפשר לקבל את שתי הגישות כאחת?
אני רואה שתי אפשרויות לעשות זאת:
1. באחת, אפשר לטעון ששתי מסורות שהסתובבו בעם מצאו את ביטויין בסיפור אחד – בראשית ב'-ג'. אין צורך לטעון למקורות שונים ולמחברים שונים ולהרחיב את שיטת המקורות, אלא רק למסורות שונות, בדומה למסורות שגונקל מדבר עליהן. המחבר הסופי נתן ביטוי לשני הצדדים כאחת.
2. אלא שאין גם צורך להרחיק לכת עד כדי כך, שהרי באפשרות השנייה ניתן לטעון, כי שני הצדדים האלה – המין והדעת – הם בעצם שני צדדים של אותו מטבע ומתארים תופעה אחת.
כיצד?
ראשית, ברור שהמילה "לדעת" מובנת הן במשמעות המינית והן במשמעות התודעתית.
שנית, גם כן ברור שעם ההתפתחות המינית וגלוי המין בסביבות גיל 13 אצל הגבר, מתפתחת ומתחדדת גם ההבנה השכלית. [5] נראה ששני הגורמים האלה קשורים, הא בהא תליא. יתכן שאני חוזר כאן על דברי קודמי שהובאו בציטוט למעלה ודיברו על מיניות במובן הרחב ועל התבגרות, אך לפחות לפי מה שנאמר לא הוזכרה ההתפתחות השכלית הנילווית. ובכל מקרה זו הצעתי הראשונית: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". [6]
[1] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/38945/critic#internal-38946
[2] על ההסבר הבסיסי של פרקים אלו ראו כאן:
http://www.hottentot.co.il/bible4Bagrut/2005-6/Genesis-B-Creation.htm
[3] כאן השמטתי את ההערות. הפניות לסקירה על הפירושים לטוב ורע אפשר למצוא בערה 14 במאמרו של גלנדר:
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8062
[4] בקישור שהבאתי אמנם גלנדר מציין כי קלארק סובר "בעקבות פ. ראד (Genesis כנ"ל p. 79) שהביטוי "טוב ורע" הינו תוספת מאוחרת לטכסט המקורי של J וכי הוא בעל קונוטציה משפטית". אך לכך ניתן לתת הוכחה נוספת מהכתוב: בראשית ג5: "כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע " . עתה נצטרך לטעון כי גם "והייתם כאלוהים" היא הוספה מאוחרת, שהרי אלוהים לא מובן בטקסט המקראי [להבדיל מהמסופוטמי שהוזכר למעלה ואולי להבדיל גם מהפרקטיקה, וכוונתי לכתובות שנמצאו המדברות על ה' ואשרתו] כישות מינית. אם כך ואם כך, מהערתי כאן ומהערותי לטקסט למעלה, מתחוור לי שטיעון הדעת הוא יותר בעייתי, יותר קשה להוכחה ועל כן נראה כחלש יותר.
[5] למשל: "השינויים הרגשיים בתקופת ההתבגרות: גיבוש זהות אישית, רכישת עצמאות ותנודות במצבי הרוח. שינויים אלה קשורים זב בזה, וכולם נובעים מהשינויים הגופניים-מיניים המהירים החלים בגיל זה, השינויים החברתיים (סטטוס חברתי לא מוגדר) והקוגניטיביים (יכולת שכלית וביקורתית)".
או: "ברמת המחשבה חלה התפתחות קוגניטיבית אצל המתבגר, והוא עובר מחשיבה קונקרטית ליכולת להבין ולתפוס מושגים מופשטים. בשלב זה המתבגר מתחיל לעסוק בנושאים קיומיים ופילוסופיים, בהרהורים על מוות, בטיבם של יחסים בין בני אדם, במוסר ופוליטיקה, ומתחיל לרקום את שאיפותיו לעתיד כאדם בוגר".
[6] להתייחסויות נוספות לנושא:
http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/dat_tov_wra.html
גם אני בעבר התייחסתי לנושא:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0102_5.html
שם שללתי את שתי הפרשנויות כאחת, או לפחות הצגתי את הבעיה שבכל אחת, אלא שעתה טיעוני שם נראים לי לוקים בחסר.