קוד: מהתרהבות להתבהרות בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: אורנה ליברמן
אל: liebermanorna @ gmail.com
התוהו ובוהו שלפני הבריאה הוא ים עמוק, סוער ואפל:
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (בראשית א:ב)
הים שקדם לבריאה מכונה תוהו ובוהו, חושך, תהום, ים, רהב, נחש בריח:
בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם [אלוהים הכריע בכוחו את הים] ובתובנתו (וּבִתְבוּנָתוֹ) מָחַץ רָהַב. בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה [ברוחו התבהרו שמים], חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ [בידו דקר את נחש הבריח]. (איוב כו:יב-יג)
רהב - לציון רברבנותו שהובילה אותו לריב עם אלוהים. רהב הרהיב לריב! רהב חשב עצמו לרב (לגדול) מאלוהים!
נחש בריח - לציון שפלותו ואטימותו. שימו לב לבסיס חש המאחד את המילה נָחָשׁ עם רעותה חֹשֶׁךְ. חש, בשיכול אותיות, שח - כפוף, נמוך, זוחל. ולא רק שפל כי אם גם אטום, סגור ומסוגר, בדלתות נחושת מוגפות בבריח כבד. הים הקדמוני כמוהו כעיר חטאים מבוצרת וחשוכה, ששערי חומותיה נעולים, אטומים לטוב. עור הנחש מצפה את גופו כשכבת נחושת, עיוורת לאור.
עד שבא אלוהים. בשני הפסוקים שלפנינו מופיעה רוחו:
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (בראשית א:ב)
בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם ובתובנתו (וּבִתְבוּנָתוֹ) מָחַץ רָהַב. בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה, חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ. (איוב כו:יב-יג)
רוחו של אלוהים מונגדת לחושך על פני תהום. נחש החושך שחוח, רוח אלוהים המזהירה מרחפת מעל.
אלוהים הכריע את הים, מחץ את רהב, דיכא את נחש הבריח. ברוחו התבהרו השמים. רהב, המתרהב, בשיכול אותיות, בהר, המתבהר. מכאן אנחנו למדים שהתרהבות מזוהה עם חשיכה. כוחות החושך הם אלה המורדים באלוהים. אך המרד דוכא. רוחו של אלוהים הפכה את החשוך והמתרהב לבהיר ולמזהיר.
הפסוקים באיוב מתארים עימות אלים בין כוחות הבריאה היוצרים לכוחות הכאוס המורדים. אין התוהו ובוהו מעוניין בשינויים. כל רצונו הוא להמשיך להשתולל, להתהולל, להרעיש, להתערבל, כאוות נפשו. גלי הים מתגלגלים, מתפתלים, כנחשים מעוקלים. אך אלוהים הבורא ביתק את פקעת זרמי המים המתעקלים וחצה אותה לשניים. בריאה פירושה ביתוק, ברא פירושו שיבר, גזר:
אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם, לְצִיִּים. (תהילים עד:יג-יד)
מהפלג העליון נבראו השמים. מהפלג התחתון נבראה הארץ. לאחר שלב הבריאה, החיתוך, בא שלב היצירה, נתינת הצורה. המים שירדו אל הארץ וכיסוה כליל כונסו למקום אחד, נקוו במקווים מתוחמים. יצירה פירושה הצרה, יצר פירושו צמצם, הידק.
הסבוך הותר, המעוקל יושר, המתרווח הוצר, החשוך הואר.
אפוס הים המורד, המתנגד לבריאה או מתנכל לסדריה, היה מיתוס ידוע במזרח הקדום. בל מרדוך, האל הבבלי, חצה את הים הקדמוני, התנין-נחש תיאמת, לשני חצאים כדי לברוא מהם את היקום. בעל הדד, מקבילו הכנעני של בל מרדוך, נלחם אף הוא באל הים ועוזריו המפלצתיים.
מרדוך ובעל מנכסים לעצמם, אחרי הניצחון, את תכונותיו השפלות של האל המובס ומופיעים גם הם, אחריו ובעקבותיו, בדמות נחשים ותנינים, כמוהו. כך מוצגים האלילים במקרא. עם ישראל נדרש לבחור בטוב, סמלו של האל האחד, ולא לסור ממנו. עליו לדחות מכל וכול את הרע, נשקם של הרהבים, המתרהבים, האחרים, המורדים, אלילי השקר, גלגוליו של שטן, המגולמים בדמותם של נחשים ותנינים:
אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב. (תהילים מ:ה, שט פירושו סטה מהדרך הנכונה, שימו לב לקרבה בין שט ו-שטן)
התורה דורשת ממאמיניה הזדהות מוחלטת עם מעשה הבריאה והיצירה, נאמנות ללא סייג לערכים שבשמם ברא אלוהים את העולם: התרת הסבך, יישור המעוקל, הגבלת תנועתו של המתרחב, הגואה והמתפרץ, הארת החשוך.
מהתרהבות וחושך להתבהרות ואור.