קוד: ישעיהו כז בימינו בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: זינדני יחזקאל
אל:
ישעיה כ"ז
א. בַּיּוֹם הַהוּא באחרית הימים יִפְקֹד יְהוָה יזכור עוונות ויפרע מעושיהם בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה בנשק הגרעיני עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ כינוי לארה"ב, ובה תתחיל הפורענות וְעַל לִוְיָתָן, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן כינוי לרוסיה שבה יסיים ה' את הפורענות שיעביר על יושבי תבל וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין, אֲשֶׁר בַּיָּם את ארה"ב. ש"תנין" הוא אחד משמותיה.
ב. בַּיּוֹם, הַהוּא באותו זמן כֶּרֶם חֶמֶר, עַנּוּ לָהּ שירו והללו לכרם הטוב המוציא יין משובח. רוצה לאמר: שבאותו זמן, עם ישראל, הנמשל כאן לכרם משובח, יקבל מ-ה' הגנה וטיפול מסור. בניגוד לשאר העולם, שיסבול מפורענות קשה.
ג. אֲנִי יְהוָה נֹצְרָהּ אני הוא ששמרתי עליה לאורך כל הגלות לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה מעט מעט אני משקה אותה מכוס הפורענות, לנקותה מעוונותיה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ שלא תתמלא סאתה עוונות ואכלנה לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה לפיכך, יומם ולילה אני מתבונן בה.
ד. חֵמָה, אֵין לִי מאז שנטעתי את הכרם הזה הוציאה רק קוצים ודרדרים. ומנוע אני מלשפוך חמתי על הכרם הזה, מפני השבועה שנשבעתי לאבותיהם מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר שַׁיִת, בַּמִּלְחָמָה מי יכול להחזיר את המצב שלפני השבועה. או אז יוצא הייתי למלחמה נגד הקוצים והדרדרים האלו אֶפְשְׂעָה בָהּ, אֲצִיתֶנָּה יָּחַד פוסע הייתי בה, ומצית ומכלה אותה בבת אחת.
ה. אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי או שישובו בתשובה ויחזיקו בתורתי, שהיא לחוזק ועוז יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי ובזה יעשה שלום עמי, ולא אלחם איתו שָׁלוֹם, יַעֲשֶׂה לִּי ויודע אני שבסופו של דבר, יעשה ישראל שלום עמי.
ו. הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב בניגוד לגלות, כאן בארץ ישראל, יהיו לישראל שרשים עמוקים בקרקע יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל כמו עץ עם שרשים בריאים, המוציא שפע של פרחים ואחריהם פירות וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל, תְּנוּבָה עד שיתמלא העולם כולו מפירותיו.
ז. הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ, הִכָּהוּ ועתה לאחר שה' מבטיח את עתידו המזהיר של עם ישראל, אומר ה' לעמו – האם ניתן להשוות את המכה שהכתי בכם, עם המכות שעתיד אני להכות את אויביכם? אִם כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו, הֹרָג האם נהרגו בישראל, כפי שעתיד ה' להרוג באויביו? הלא אם כן, לא היה נשאר לישראל זכר, ולא היו חוזרים לארצם, ומשרישים ופורחים.
ח. בְּסַאסְּאָה, בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה כי כשנתמלאה סאתם של ישראל בחטאים לא השמידם, כאשר עשה לעמי כנען. אלא פתר את ריבו עם עמו בשילוחם לגלות הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה, בְּיוֹם קָדִים הסירם מעל אדמתם בכעס רב, כמו רוח מזרחית המסירה כל אשר בדרכה.
ט. לָכֵן, בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן יַעֲקֹב מאחר וה' כמהה להשיב את עמו אליו מוכן הוא לכפר על עוונותיהם בדבר קל וְזֶה, כָּל פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ ותכלית יציאתו לגלות לשאת פרי. שהיא ניקויו מחטאתיו ועוונותיו בְּשׂוּמוֹ כָּל אַבְנֵי מִזְבֵּחַ, כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת אומר הקב"ה לישראל: אם רצונכם שאאמין שאכן שבים אתם אלי בתשובה שלמה. הוכיחו זאת, על ידי שתשברו ותרסקו את מזבחות העבודה הזרה. כמו שמרסקים אבן גיר, שהיא קלה ומתפוררת לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים, וְחַמָּנִים ולא תחליפו עבודה זרה אחת, בעבודה זרה אחרת. כמו אשרים – שהיא עץ אשרה. וחמנים – שהיא צורה של עבודה זרה לחמה. וכל צורות העבודה הזרה הללו, הוחלפו בימינו על ידי סוגים רבים של תרבות גוית, והמבין יבין.
י. כִּי עִיר בְּצוּרָה, בָּדָד כי בעשותכם זאת אהפוך את ערי אויביכם הבצורות לשממה, מבלי יושב. בדד: מלשון בודדה שנטשוה יושביה נָוֶה, מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר כמו מקום עזוב ושומם כמדבר, שיושביו שולחו ממנו שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל ואת המקומות האלו יישבו בני ישראל השבים לאדמתם. עגל: נאמר על שבט אפרים "כעגל לא לומד" ירמיה לא-יז וְשָׁם יִרְבָּץ, וְכִלָּה סְעִפֶיהָ ושם ישכב במנוחה, לאחר שיכלה את שארית הענפים, שהם השאריות שיישארו מאויביהם.
יא. בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ, תִּשָּׁבַרְנָה כשענפיה יתייבשו, לאחר שנעקרו שורשיה, ניתן יהיה לשוברם בקלות. ועל אויבי ישראל מזרע ישמעאל אשר סביבותם, נאמר משל זה נָשִׁים, בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ ואפילו עם חלש כנשים יבעירו וישחיתו את שאריתם כִּי לֹא עַם בִּינוֹת, הוּא אין בהם תבונה להבין, שמ-ה' באה ממשלתם, ולא בכוחם הדבר עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ ובגלל אי הכרת התודה לקב"ה שגידלם והמשילם, ידון אותם במידת הדין וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ הקב"ה יצר את האדם על מנת שיתגבר על יצרו הרע, ויחוס וירחם על הבריות. ואילו הם הקימו מתוכם מתאבדים, ובהכוונת מנהיגיהם, השחיתו גופם ונפשם, בלבד שייקחו אתם נפשות רבות ככל האפשר מעם ישראל. על אכזריות כזאת אין חנינה, וה' ידונם מידה כנגד מידה. לא יחוס ולא יחמול עליהם.
יב. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לשון שמחה, על מה שיהיה באותו זמן, באחרית הימים יַחְבֹּט יְהוָה הקב"ה יכה וינער עמים רבים, כפי שחובטים שיבולים, על מנת להפריד את הזירעונים, שהם עמו ישראל מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר מרוסיה עַד נַחַל מִצְרָיִם ועד ארה"ב. רוצה לאמר: את כל העמים, כולל החזקים והעזים שביניהם וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זרע ישראל, החשוב והיקר לקב"ה מכל העמים, ילוקט אחד אחד לארץ ישראל, ולא יישאר אפילו אחד בין העמים.
יג. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לשון שמחה יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל על דרך המשל, כאילו תקעו בשופר גדול, הנשמע בעולם כולו. והכוונה: שתצא קריאה בכל אמצעי התקשורת העומדים לרשותנו היום, לכל יהודי העולם, לשוב לביתם, לארץ ישראל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר יהודי רוסיה, שאיבדו את דרך היהדות וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ויהדות ארה"ב, שהלכה מדחי אל דחי וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה שכולם יחזרו בתשובה שלמה, ויעבדו את ה' בדרך אחת בְּהַר הַקֹּדֶשׁ, בִּירוּשָׁלִָם נקט לשון הר, מפני שתפארתה והדרה של ארץ ישראל תעלה מעלה מעלה, כמו הר שכולם רואים אותו. וקדושתה וחשיבותה של ירושלים תבלוט לעיני כל העולם.