על פסל ועל פסילה

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

על פסל ועל פסילה

[בין היתר, נשאלתי לא מזמן על הנושא שידובר כאן]

בעבר כתבתי על כך שצלם אלוהים שבאדם מהווה התנגדות לכל מה שהוא צלם אלילי ופרטתי הרבה בעניין זה [1].

ואולם, לתובנה זו אפשר להגיע לא רק דרך המילה צלם, אלא אף דרך המילה פסל.

בהרצאה של הרב אורי זוהר בפני תלמידי קולנוע מסם שפיגל [2] (הרצאה מעניינת ביותר בה מדבר זוהר על הקולנוע מהמקום בו הוא נמצא היום) הוא מספר שמיכאלאנג'לו אמר שבעשיית הפסל שלו "משה" כל שהיה צריך הוא להוציא את פסולת-האבן, משה כבר היה גלום באבן. וכך גם בנו, כמובן, גלומה יצירה מופלאה, שרק צריך להסיר את הפסולת כדי לצפות בה. בכך מתחברות שתי המשמעויות של המילה: פסל ופסול. לפסול במובן השני, כדאי לציין, הוא מלשון חז"ל ואפשר מאוד שמילה זו נוצרה מכיוון שהפסל הוא דבר פסול.

אני רוצה להציע כיוון חשיבה אחר במעט, או כפרפראזה לדברים האמורים, ולומר: פסול הוא רק מה שהוא פסל, עבודת אלילים. בעולמנו מסתובבות דעות שונות ולעיתים איננו יודעים מה אנו חושבים או חשים כלפיהם ועל כן אני מציע לא למהר לפסול, אלא רק מה שהוא פסל. וגם כאן יותר מדויק לומר שאתה מזהה אותו כפסול ולא "פוסל" אותו. כי אם אתה ממהר לפסול, הרי כנראה אתה יוצר פסל משל עצמך, המונע ממך לקבל את העולם על כל רבגוניותו. זאת מלבד התובנה העתיקה והכה נכונה האומרת – "הפוסל – במומו פוסל".

והנה, אני קורא בעוד ספר של ישעיהו ליבוביץ – על עולם ומלואו – וניכר שהאדם הזה פסל הרבה מאוד דברים, אך נראה שרוב הדברים שהוא פוסל הריהם בעצם פסלים. למותר לציין שפסל אינו רק גוש אבן, אלא כל חשיבה מקובעת ומאובנת, וביותר – כשמייחסים לה קדושה. כך, למשל, הוא פוסל את הלאומיות, שלא לומר הלאומנות, אך רק בגלל שהיא מהווה לדידו עבודת אלילים. ובכלל, לאדם הדתי, הוא אומר, רק עבודת אלוהים יכולה להיחשב ערך עליון. ואמנם בספר אחר – שיחות עם אביעזר רביצקי – רביצקי מאתגר אותו במחשבה שיתכנו ערכים נוספים מלבד הערך העליון.

וכן גם: באותו ספר שהזכרתי בתחילה – יסודות הבניין – אני מתייחס גם למילה לשלול, שגם לה כפל משמעות – לבטל, אך גם לקבל שלל. נראה אם כך שהשולל דבר ללא סיבה מספקת כל כוונתו היא להתעשר, או אם לומר אחרת – לבסס את דעתו-הוא על חשבון האחר. גישה זו אינה מאפשרת מרחב מחייה לשני והיא הגורמת למלחמות. על כן אני מציע לדבוק בגישה הליברלית, אך שוב – כל עוד אין המדובר בפסל אלילי. גישה כזו גם פותרת חלקי את התסבוכת המחשבתית הפוסט-מודרנית, המסרבלת את הליברליות בדרישה להכיר גם בהיפוכה, הפשיזם, למשל. זאת נוכל לדחות על פי הצעתי, משום שהפשיזם הינו פסל אלילי ועל-כן פסול מטבעו.

אך מעבר לכל זה צריך לזכור שאי-פסילתך דברים עדיין לא מעניקה לך ערך חיובי. עדיין עליך לחייב ולקבל כמה דברים, על פי העדפה או בחירה אישית, שיתנו לך משמעות. ובהקשר הקודם – כמובן אפשר לשאול האם הליברליזם לא יכול להיהפך לפסל בעצמו? והתשובה, לדעתי, היא שאכן כך הוא, כל עוד לא מתייחסים לתוכן אחר ומאמצים אותו. בדרך זו אנו יכולים גם להימנע הגישה ניהיליסטית.

(המשך אולי יבוא)

 

עניין בפני עצמו הם לוחות הברית בהם נאמר "פס"ל":

שמות לד1: " ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת "

דברים י1: " בעת ההוא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ "

ואמנם, הלוחות הראשונים באמת נשברו, כמו לומר לנו שאף אותם אין להפוך לפסל, אולי במובן זה שהם צריכים להיות כתובים על הלב ולא רק על אבן, כמו שאומר הנביא. ואולם, עניינם דורש עיון בפני עצמו.

---

[1] עיין: יסודות הבניין – הספר המלא – הפרק "העבודה האבודה על הצלם":

http://tora.us.fm/tnk1/messages/_hbnyyn.doc

והפרק "מהו אדם? מהו הצלם?":

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0101_31.html

ולהרחבה נוספת עיין ספרו של אלוף הראבן "לדעת שאיננו יודעים":

http://www.ybook.co.il/%D7%9C%D7%93%D7%A2%D7%AA_%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%A0%D7%95_%D7%99%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%99%D7%9D

[2] http://www.youtube.com/watch?v=kMRmKX8MRVE