תהלים קלז 8-9: " בת-בבל השׁדודה, אשׁרי שׁישׁלם-לך את-גמולך שׁגמלת לנו! אשׁרי שׁיאחז ונפץ את-עלליך אל-הסלע! ". בקריאה ראשונה הפסוק נשמע אכזרי מאד. אך יש לשים לב, שהפסוק אינו קורא לבני ישראל (או לכל אדם אחר) לנפץ עוללים בבליים אל הסלע; הפניה היא אל "בת בבל השדודה".
איזה עיוות של התנ"ך כתוב במפורש שאשרי כל מי שינפץ את עוללי בת בבל השדודה, כמו שבבל עשתה לנו.