הקטע השלם מחייב..."גורל חדש"...על כסא דוד לא ישב "מלך משיח"

מאת: רמי ניר

אל:

פרק (דניאל ט') מתחיל בעריכת חשבון "טווחי זמן" המתועדים בנבואת ירמיה (כה' 11)...70 שנה לחורבן...זה היעד לבניין המקדש השני...
את החשבון עורך דניאל - כדלקמן:

"אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים"
"מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָה הַנָּבִיא"
"לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה"...
(דניאל ט' 2)

***

אז...דניאל נושא תפילה להתגשמות נבואת ירמיה...לבניין המקדש...במועד...

מתברר להלן...כי תפילה זו התקיימה "70 שבועות" לפני המועד לבניין המקדש...

***

אחרי התפילה...המלאך "גַּבְרִיאֵל" חוזר ומעביר אל דניאל את פרטיו של "גורל חדש"...
(דניאל ט' 22)..."וַיָּבֶן וַיְדַבֵּר עִמִּי וַיֹּאמַר"...
וכמתועד בקטע כולו...(דניאל ט' 27-23):

"בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר"
"וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד--כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה"
"וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה"

"שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ"
"לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וּלְהָתֵם חַטָּאת וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן"

"וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים"
"וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא"
"וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים"...

כלומר...בעוד "70 שבועות" יסתיים "הַפֶּשַׁע"...ואז אמור להופיע "צֶדֶק עֹלָמִים"...
באותו רגע יתחיל תהליך בניין המקדש..."וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים"...בהוצאת "לוחות הברית" מקברם...

"וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר"
"לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם"
"עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד"...

כלומר...כדברי "מוצא פי-יהוה"...ירושלים תבנה...ואמור לשבת על כסא דוד "מלך משיח"...

ואכן...

"שָׁבֻעִים שִׁבְעָה"
"וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם"
"תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ"
"וּבְצוֹק הָעִתִּים"...

כלומר...62 שבועות תבנה ירושלים...בהכנות לקראת "רגע האמת"...
"תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ"...(רחובות ותעלות ביוב)...(לקראת "רגע האמת")...

***

אז...יהיה מפנה..."וּבְצוֹק הָעִתִּים"...(יציקת הזמן ל"גורל חדש")...

"וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם"
"יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ"...

כלומר...אחרי "62 שבועות" (במסגרת 70 שבועות ליעד)..."יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ"...

***

מכאן...החזון עובר לתעד "ימים של אחרית"..."וְעַד קֵץ"..."מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת"...מלחמת "גוג"...

"וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא"
"וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף"
"וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת"
"שֹׁמֵמוֹת"

"וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים"
"שָׁבוּעַ אֶחָד וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ"
"יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה"
"וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם"

"וְעַד-כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל-שֹׁמֵם"...

***

ולסיום מעיד..."הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים"...(המלאך אבישי)...

"וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל-הַשָּׁמַיִם"
"וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם"
"כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי"
"וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד-עַם-קֹדֶשׁ--תִּכְלֶינָה כָל-אֵלֶּה"...
(דניאל יב' 7)

***

ברור כי הביטוי..."שֹׁמֵמוֹת"...מביע חוסר "דָּעַת"...
בחופף אל..."וּמִן-הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן--עַד-עֵת קֵץ כִּי-עוֹד לַמּוֹעֵד"...(דניאל יא' 35)

***

לפי-כך...מטבע הדברים...נעשו נסיונות לפרש ולהתאים "טווחי זמן" אל תקוות..."יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת"...(דניאל יב' 4)

אולם...הנתק התממש על רקע "ציר הזמן" המסולף...המחסיר 405 שנה מן "הכבוד האלוהי"...
ולכן, השתבשה כל חפיפה אל האמת המתועדת...

***

לתזכורת:
"וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא-נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא"
"וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל-הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר"...
(דניאל יב' 1)