"עמוד הימין"... "עמוד השמאל"...

מאת: רמי ניר

אל:

ואמנם... הַמָּקוֹם הוא הקובע... "יָם בַּהֵיכָל - וְעַמֻּדִים בַּמָּבוֹא": ויחד עם "צָפְנַת אֱמוּנָה בִּשְׁמוֹת הָעַמֻּדִים וְהַיָּם" - כעוצמת היופי במקדש האחרון יישמר "הַשָּׁלוֹם לַנֶּצַח".

ולהלן קטעים מהמאמר שהעלתי באתר... "עמוד הימין":

לגלות את העוצמה שביופי זאת באמת הרפתקה ללא פשרות, לדעת איך [להאמין עד אין קץ] = "חֲזַק וֶאֱמַץ": (יהושע א' 9). "לְמִקְדָּשִׁים" יש עוצמה של יופי והיא גם נמדדת, אם בכמות המאמינים המתפללים במקדש ואם בהודו הארכיטקטוני של הבניין. אולם, כאשר מציב לעצמו "אָדָם יְהוּדִי" משימה לתכנן ולבנות "מִקְדָּשׁ III לַיְהוָה": חובה עליו להוכיח כי יש בסגולתו "לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם": (מלכים א' ח' 16) "וּמִסֵּתֶר הַמָּכְפֶּלָה" עליו "לְפַעְנֵחַ" את תכנית "הַבַּיִת" כפענוח "צָפְנַת אֱמוּנָה" ולראייה:

א.
תכנון עוצמת היופי של "הַמִּקְדָּשׁ" יתקיים רק על בסיס "קֶשֶׁר אֱמֶת" עם תורת = "אֵל אֱמוּנָה": (דברים לב' 4) כי זאת המהות וזאת המטרה.

ב.
"הָאֱלֹהִים" אשר אמונתו מנחה את הבונים "בַּמִּקְדָּשׁ", ייתן עוצמה ליופייה של התכנית, רק אם באמת יסכים כי "שֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׁכּוֹן בַּבַּיִת" הזה וסמל צורתו [אֱמוּנָה]=[5+9+7]. או אז, יהיה "הַמִּקְדָּשׁ בְּאֱמֶת בַּיִת חַי בַּיִת--בּוֹ אֱלֹהִים יְדַבֵּר" עם נביאים מעל שני "לוּחוֹת הַבְּרִית".

עוצמת יופיו של המקדש תוכננה באותו "קֶשֶׁר אֱמֶת" אשר התקיים בעצתו של "יְהוָה": כלומר, "תָּכְנִית הַמִּקְדָּשׁ כְּתוֹרַת אֱמוּנָה": נמסרה בנבואה. נתן הנביא שמע את "דְּבַר הָאֱלֹהִים" ומסר את "הַתָּכְנִית לְדָּוִיד הַמֶּלֶךְ" ודוד, מסר "לִבְנוֹ שְׁלֹמֹה אֶת-תַּבְנִית הַתָּכְנִית" בכתב "וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת-תַּבְנִית"... "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְהוָה": (דב"הי א' כח' 19-11) כי "יְהוָה": - דיבר בו להבנות "כְּמִקְדָּשׁ שָׁלוֹם לַנֶּצַח".

בשנת -1017 לפנה"ס החל "שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ" לבנות את הַבַּיִת "מִקְדָּשׁ I " ועד זמן חורבנו אשר הוכתב בנבואה, "חַי הַמִּקְדָּשׁ 430 שָׁנָה".

על בסיס הסכמתו של "אֱלוֹהִים" [לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם]=[7]=[אֵל אֱמוּנָה] אכן, היה "הַבַּיִת בְּאֱמֶת בַּיִת חַי" משך [שֵׁם]=[7]=430 שָׁנָה. באותם ימים, אלהי ישראל "מְדַבֵּר" היה "בַּמִּקְדָּשׁ" עם נביאים ומשמיע את "נְאֻם-יְהוָה": כחזון שהתקיים "בִּזְמָן אֱמֶת". נביא האמת לא בדה "זמן פירעון" מלבו ועוצמת היופי נשמרה "בַּמִּקְדָּשׁ 430 שָׁנָה":

ואמנם... הַמָּקוֹם הוא הקובע... "יָם בַּהֵיכָל - וְעַמֻּדִים בַּמָּבוֹא":
גם " בְּתָכְנִית שָׁלוֹם שֶׁל מִקְדָּשׁ I " וגם " בְּתָכְנִית שָׁלוֹם שֶׁל מִקְדָּשׁ III ", נקבע [הַמָּקוֹם]=[2]=[בְּרָכָה] להצבת העמודים... "וְעַמֻּדִים אֶל-הָאֵילִים אֶחָד מִפֹּה וְאֶחָד מִפֹּה": (יחזקאל מ' 49) להיות (דב"הי ב' כג' 13) "בַּמָּבוֹא בֵּין הָאֻלָם וְהַהֵיכָל" (יחזקאל מ' 49 + מא' 1).

מיקום זה להצבת "הָעַמֻּדִים בַּמָּבוֹא", מחייב תכנון חד-משמעי "לְצוּרַת הַבַּיִת" ומשמעות זו ניתנת לזיהוי מפענוח שמותיהם של "עַמּוּד הַיָּמִין וְעַמּוּד הַשְּׂמֹאל". כלומר, "צוּרַת תַּבְנִית הַבַּיִת" חייבת לייצג את [שֵׁם אֱלֹהִים]=[3]=[אֱמוּנָה] כסמל לביטוי "שֵׁם קָדְשׁוֹ" ויחד עם "צָפְנַת אֱמוּנָה בִּשְׁמוֹת הָעַמֻּדִים וְהַיָּם" - כעוצמת היופי נשמר "הַשָּׁלוֹם לַנֶּצַח".

"שְׁמוֹת הָעַמֻּדִים וְהַיָּם": = (מלכים א' ז' 21-23):

1. "עַמּוּד הַיָּמִין": = "יָכִין": (מלכים א' ז' 21).

2. "עַמּוּד הַשְּׂמֹאל": = "בֹּעַז": (מלכים א' ז' 21).

3. "אַגַּן הַנְּחֹשֶׁת": = "הַיָּם": (מלכים א' ז' 23).

מבנה השפה העברית נקבע על בסיס של "22 אוֹתִיוֹת" האלף-בית מתוך כוונה לשקול את ערכה "הַגִּימַטְרִי" של המילה "כְּסֵמֶל". המספר בחשבון "הַגִּימַטְרִיָּה" הוא "הַסֵּמֶל" השוקל ומעצם נוכחותו החופפת עם מילים אחרות, נוצר "קֶשֶׁר אֱמֶת" המרחיב את יעד המילה ומעשיר את רעיונו של המשפט הכתוב.

על-כן, צרוף "שְׁמוֹת הָעַמֻּדִים וְהַיָּם" מציג "סֵמֶל גִּימַטְרִי" ובו מוצפנות אותיות לביטויו של "צוֹפֵן הַתָּמִיד" שהוא "שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים": (שמואל ב' ו' 2). לפי-כך, בנוסף לשם "יְהוָה": יש עוד "שֵׁם קוֹדֶשׁ" הכתוב על "לוּחוֹת הַבְּרִית" והוא "צְפוּנִי": (יחזקאל ז' 22) לצורך התקופה - ומהותו "שְׁמִי הַמֻּצְפָּן" = "צוֹפֵן הַתָּמִיד" = "צָפְנַת אֱמוּנָה".

צופן זה, ככל הנראה גם כתוב היה על "הָעַמֻּדִים" יצוקי הנחושת שהיו חלולים ודמויי צינור "נָבוּב": (ירמיה נב' 21). "הָעַמֻּדִים", סימלו את "עַמּוּד הָאֵשׁ וְעַמּוּד הֶעָנָן", הם שהובילו את "הַיָּד הָחֲזָקָה כְּאוֹת יְהוָה עַל מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה שֶׁטֻבְּעוּ בְּיַם-סוּף" בליל שַׁבָּת יז' בְּנִיסָן ב/תרס"ט. ואמנם "מְשֻׁלָּה הִיא הַשַּׁבָּת לְאוֹת"... (יחזקאל כ' 12) "וְגַם אֶת-שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם": ומאז "לָנֶצַח כָּל שַׁבָּת אוֹת".. וקדושתה משפיעה ותשפיע על הגויים כולם. ומעצם (דברים ה' 14) אכן, "נִשְׁמֶרֶת הַשַּׁבָּת בִּרְצִפוּת = (שמות טז' 23) = הָחֵל מִיוֹם כ"ב בְּאִיָּר ב/תרס"ט [38]=[2]=[בְּרָכָה] לִיְצִיאַת מִצְרַיִם". ומחפיפת [נֶצַח]=[4]=[בְּרֵאשִׁית] "כְּסֵמֶל גִּימַטְרִי" מורחב יעד המדידה לשבעת ימי "בְּרֵאשִׁית" להיות אין-סופיים "אֱלֹהִיִּים נִצְחִיִּים" כמתועד (תהלים צ' 2) "וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה אֵל": ולעומת זאת ברור כי "זְמָן שַׁבָּת" נמדד "הִיסְטוֹרִית" כיום שביעי בכל שבוע "מַמָּשִׁי וְסוֹפִי".

תכנון עוצמת יופיו של "עַמּוּד הַיָּמִין" כוון אם-כן, כשווה לעוצמת "יְמִינוֹ שֶׁל יְהוָה": כאמור לעיל לזכר קריעת ים-סוף "בְּעַמּוּד הָאֵשׁ וְעַמּוּד הֶעָנָן". עוצמה זו מנווטת את גורל "נֵצַח יִשְׂרָאֵל" אל יעד אחרית של "בְּרִית שָׁלוֹם" (יחזקאל לז' 26) ולכן תכנית "הַמִּקְדָּשׁ" הנמסרת "בֶּחָזוֹן יְחֶזְקֵאל בֶּן-בּוּזִי הַכֹּהֵן" אינה ניתנת לשינוי או "לְאִלְתּוּר". אף-על-פי-כן, נלקחה בחשבון אפשרות כזו, כי אכן יהיה ניסיון לאלתר ולשנות את התכנית "הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וּמָדְדוּ אֶת-תָּכְנִית... וְאִם-נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם וְיִשְׁמְרוּ אֶת-כָּל-צוּרָתוֹ וְאֶת-כָּל-חֻקֹּתָיו--וְעָשׂוּ אוֹתָם... זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת": (יחזקאל מג' 12-10).

[אֱמוּנָה]=[5+9+7]=[3]

כאמור, מתחייב כי "הַסֵּמֶל הַגִּימַטְרִי" במילה [אֱמוּנָה]=[5+9+7]=[3] יחפוף "לַסֵּמֶל הַגִּימַטְרִי" המתחבר בין שלושת "שְׁמוֹת הָעַמֻּדִים וְהַיָּם" כתנאי לפענוח הצופן:

א. [יָכִין]=[הָאֵשׁ]=[אֱמֶת]=[9] =[ט]
ב. [בֹּעַז]=[שָׁלוֹם]=[7] =[ז]
ג. [יָם]=[צֶדֶק]=[5] =[ה]

ואמנם, סדר השמות נובע מאופן הצבתם של "הָעַמֻּדִים בַּמָּבוֹא" הוא "הַמָּבוֹא בֵּין הָאֻלָם וְהַהֵיכָל", שם "הַמָּקוֹם": במעבר הרחב שכינויו "הָאֵילִים" ומשקופו "נִפְרָשׂ" כאוהל קימורי מעל "הָעַמֻּדִים". שם, "בַּמָּבוֹא" התקיימו טקסים של קודש ושבועה "בְּשֵׁם אֱלֹהִים":

בשנת -880 לפנה"ס "וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל-עַמּוּדוֹ בַּמָּבוֹא": (דב"הי ב' כג' 13-11) הוא "הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ" עמד ליד "עַמּוּדוֹ" "בֹּעַז" ושם משח אותו "יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן" כאשר פניו אל "וּמִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ אֶת-כְּבוֹדוֹ": (ישעיה נט' 19).

בשנת -623 לפנה"ס "בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ" = (מלכים ב' כג' 3) = "וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה": שם "בַּמָּבוֹא" כרתו "יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל חִלְקִיָּהוּ".. "בְּרִית חֲדָשָׁה": כדי להציל את "הַמִּקְדָּשׁ" ואת הממלכה מחורבן וודאי. במהלך כריתת "הַבְּרִית" תמך "הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ בְּיָד יְמִינוֹ בָּעַמּוּדוֹ" ="בֹּעַז" ומבטו אל = "וּמִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ אֶת-כְּבוֹדוֹ": (ישעיה נט' 19).

כלומר, כדי למצוא סדר נכון "לְאוֹתִיוֹת הַסֵּמֶל הַגִּימַטְרִי", אכן, יש לציין כי פתח הכניסה "לַמִּקְדָּשׁ" היה במזרחו וכאשר "הַדְּבִיר--זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים": = (יחזקאל מא' 4) = היה בחלקו המערבי של "הַמִּקְדָּשׁ". כך שבמבט ממערב למזרח מוצבים העמודים כאילו במהופך:

"בֹּעַז": = "כְּעַמּוּד הַיָּמִין בַּמָּבוֹא":
"יָכִין": = "כְּעַמּוּד הַשְּׂמֹאל בַּמָּבוֹא":
"יָם הַנְּחֹשֶׁת": = "בַּהֵיכָל": - לשמאלם - מצפון להם.

מכאן... "עַמּוּד הַיָּמִין" = "עַמּוּד הַמֶּלֶךְ": = [בֹּעַז]=[שָׁלוֹם]=[7] ועוצמתו נמשלת להיות "מִגְדַּל-עֹז שֵׁם יְהוָה": (משלי יח' 10) ועל-כן, "הַסֵּמֶל הַגִּימַטְרִי" [אֱמוּנָה]=[3] הוא... "צְפוּנִי": והוא יפוענח מנוכחות סדר המילים כדלקמן:

[שָׁלוֹם]+[אֱמֶת]+[צֶדֶק]
[בֹּעַז]+[יָכִין]+[יָם]
[7]+[9]+[5]
[ז]+[ט]+[ה]

כלומר... "צְפוּנִי": = [ז]+[ט]+[ה] = "שְׁמִי הַמֻּצְפָּן" = "צוֹפֵן הַתָּמִיד" וזו היא "צָפְנַת אֱמוּנָה".