מאת: אהובה קליין.
פרשת במדבר- מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשת במדבר הפותחת את חומש במדבר: נקראת גם בשם: חומש הפקודים
על פי דברי חז"ל , הטעם לכך: לפי שהחומש בתחילתו וגם לקראת סופו מתאר את מפקד בני ישראל.
הפרשה פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור: שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל — זכר לגולגולתם: מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא..." [במדבר א, א-ג]
השאלות הן:
א] פרשה זו נקראת בין יום ירושלים לחג השבועות- האם במקרה?
ב] מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?
ג] מדוע ה' ציווה למנות את עם ישראל?
תשובות.
התקופה בה נקראת פרשת במדבר.
מעניין כי פרשת במדבר נקראת בין יום ירושלים לבין חג השבועות.
מתברר שאין מקרה בעולם.
מקרה = קרה מה'. היום הראשון שהותרה הכניסה לראשונה לכותל המערבי בתום מלחמת ששת הימים , היה ביום מתן תורה שבועות תשכ"ז.
חג השבועות- מתאפיין באיחוד עם ישראל, לפי שהתורה ניתנה על הר סיני ביום: ו' בסיון כאשר כל עם ישראל התאחדו יחדיו כאיש אחד בלב אחד, כפי שנאמר:"ויחן שם ישראל נגד ההר", כאיש אחד בלב אחד.
על כך אמר רש"י: כי על סמך המילה:"ויחן" הנאמרת בלשון יחיד-ניתן ללמוד כי עם ישראל, התאחד ברגע היסטורי זה- כאיש אחד בלב אחד.
וכאן הקשר אל חג השבועות- חג מתן תורה.
הדבר היחיד שמסוגל לחבר עם ללא מדינה וארץ, הרי זו תורת ישראל.
כך גם לגבי העיר ירושלים, ככתוב : "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" [תהלים]
ואמרו ע"כ חז"ל: "עיר שמחברת את ישראל- זה לזה" [ירושלמי ב"ק פ"ז, ה"ז]
ובנוסף יש בכוחה של ירושלים לחבר ולאחד גם את תפילותיהם של עם ישראל, כפי שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר בנית לשמך"
והגמרא מתארת: "היה עומד בחוץ לארץ יכווין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר:" והתפללו אליך דרך ארצם, היה עומד בארץ ישראל, יכווין את לבו כנגד ירושלים שנאמר: "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת" [שם מ"ד]
היה עומד בירושלים יכוון את לבו כנגד בית המקדש שנאמר: והתפללו אל הבית הזה" [דברי הימים-ב ו, ל"ב]
היה עומד בבית המקדש יכוון את לבו כנגד בית קדשי- הקודשים, שנאמר: והתפללו אל המקום הזה" [מלכים-א, פ"ח- פל"ב].
נמצא, עומד במזרח מחזיר פניו למערב. במערב, מחזיר פניו למזרח . בדרום, מחזיר פניו לצפון. בצפון, מחזיר פניו לדרום, נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד.
את המשותף להליכה במדבר, יום ירושלים ומתן תורה, ניתן למצוא בגמרא: "לך ה' הגדולה- זו קריעת ים סוף, והגבורה- זו מכת בכורות. והתפארת - זו מתן תורה. והנצח - זו ירושלים .. וההוד-זה בית המקדש".
כל האירועים: מתן תורה במדבר, יום ירושלים, חג השבועות- הם גורם מאחד את עם ישראל וכאשר כולם מאוחדים אז השכינה שוכנת על כולם.
מסירות נפש ומדבר.
רבי מאיר שפירא מלובלין: אומר התורה ניתנה לעם ישראל כדי שיקיימוה בכל תנאי ומצב. עד כדי מסירות נפש למען האמונה בה' לאורך כל החיים, מסירות נפש זו מופיע בתורה כבר מהופעתו ומעשיו של אברהם אבינו, על כך ישנו מדרש: "בשלושה דברים ניתנה תורה : באש ,במים ובמדבר...מה אלו חינם לבאי העולם. כך דברי תורה חינם הם" [מדרש רבה [א'-ז']
א] "באש"- רמז לאברהם אבינו שקפץ לכבשן- האש -למען אמונתו, זו מסירות נפש של יחיד.
ב] "במים" רמז למעשה נחשון בן עמינדב, שקפץ לים- סוף –בראש עם ישראל וזו הייתה מסירות נפש של רבים.
ג] "במדבר"- רמז למעשי אבותינו, שהלכו במשך ארבעים שנה במדבר- זוהי מסירות נפש מתמדת של כל העם-וזוהי המדרגה הגבוהה ביותר.
הציווי למנות את עם ישראל במדבר.
על פי רש"י: הקב"ה אוהב את עם ישראל ומתוך חיבתו אליהם סופר אותם מידי פעם.
כשיצאו ממצרים מנה אותם ,[שמות י"ב, ל"ז]
כשחטאו בחטא העגל ונענשו [שמות ל"ב, ל"ה] מנאם ,כדי לבחון כמה נשארו.
וכשה' בא להשרות את שכינתו עליהם. שוב מונה אותם.
הספורנו מפרש: כי הספירה באה מהטעם של ארגון וסדר: "לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו. .שיפנו [שיברחו] הכנענים מפניהם"
הרשב"ם מפרש רעיון דומה: "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל.. ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה. לכך ציווה הקב"ה בתחילת חודש זה למנותם"
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי ההליכה במדבר הייתה בעלת משמעות רוחנית גדולה- מקום בה עם ישראל נאלץ להסתפק במועט עד כדי מסירות נפש, שם זכה לקבל את התורה כשהוא מאוחד כאיש אחד בלב אחד.
זכות זאת שמורה לעם ישראל לנצח, כפי שנאמר: "...זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו, ב, ב]