פרשת ויקרא-במה נזהרו הכוהנים בעריכת העצים על המזבח?/מאת: אהובה קליין

מאת: אהובה קליין

פרשת ויקרא-במה נזהרו-הכוהנים בעריכת העצים על המזבח?
מאמר: מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אימי חיה בת בן-ציון ז"ל]
פרשת ויקרא פותחת את הספר השלישי מבין חמשת חומשי תורה,
תוכנה העיקרי: ענייני קורבנות ועבודת כוהנים,לכן חז"ל קוראים לחומש זה גם בשם:"תורת כוהנים"
מדרש רבה מציין: כי במשך דורות רבים,מלמדי תינוקות היו מתחילים ללמד את הקטנים דווקא מחומש ויקרא ולא מחומש בראשית- מהטעם שכשם שהילדים טהורים-לפי שלא חטאו- הקורבנות המועלים על המזבח טהורים-אמר הקב"ה:"הואיל והתינוקות טהורים[נקיים מחטאים] והקורבנות טהורים: יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"[וילמדו תורת קורבנות].
אחת מעבודות הכוהנים הייתה- עריכת העצים על מזבח הנחושת כפי שכתוב:
"ונתנו בני אהרון אש על המזבח וערכו עצים על האש:"[ויקרא א,ז]
השאלות הן:
א] באיזה מזבח מדובר ומהו קורבן עולה?
ב]כיצד היו הכוהנים עורכים את העצים על המזבח ועל מה הקפידו?
התשובה לשאלה א]
מדובר במזבח הנחושת או במילים אחרות: מזבח העולה,או מזבח האדמה.
מזבח זה היה ממוקם בחצר המשכן ,אורכו ורוחבו היה חמש אמות[כשניים וחצי מטרים]
גובהו שלוש אמות-כמטר וחצי,בארבע פינות המזבח היו קרנות ועליהם היו הכוהנים נותנים את הדם -מאותם קורבנות שדמם היה מיועד להיזרק בחציו העליון של המזבח.
הרמב"ן,המבסס דבריו על האגדה בויקרא רבא,ז,ג מצטט :"תני רבי שמעון בן יוחאי,אין העולה באה אלא על הרהורי עבירת הלב.אמר רבי לוי מקרא מלא הוא: והעולה על רוחכם היו לא תהיה[יחזקאל כ,ל"ב] העולה מכפרת על העולה על רוחכם"
מכאן ניתן להבין כי קורבן עולה -הוא על הרהורי עבירה של אדם בליבו ורק הקב"ה הבוחן כליות ולב מבחין בחטא זה שאינו גלוי לעין הסביבה, לכן כולה כליל לה'.
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רש"י: האמה המרכזית על מזבח העולה- הייתה מקום המערכה שבו הייתה האש יוקדת תמיד ואילו שני האמות שבין מקום המערכה וקצה המזבח,מסביב,היה מקום פנוי להליכת הכוהנים. לכן היה צורך להקפיד לחתוך את העצים באופן שיתאימו לגודל מקום המערכה,אמה על אמה,וזאת מהטעם שלא יפריעו כמכשול בעוד הכוהנים מהלכים על המזבח. והלכה זו נלמדת מדיוק הפסוקים:שלא נאמר:"וערכו על העצים אשר על המזבח" אלא נאמר:"על העצים אשר על האש אשר על המזבח" עריכת העצים לא הייתה על גבי המזבח כולו,אלא רק במקום האש הנקרא:"המערכה"
"הכלי יקר": מתאר כי הכוהנים היו נותנים אש למרות שהאש הייתה יורדת מהשמים ומצווה הייתה להביא מן ההדיוט- במטרה לערבב אש של מעלה עם אש של מטה ולדון את החוטא בשני בתי דין ,על מנת לכפר על הרהור של עוון שהיה צריך להיות נידון -בבית דין של מעלה ועל הרהור של עוון שהיה צריך להיות נידון בבית דין של מטה.
רבינו בחיי מעלה נקודה מעניינת ומסתמך על דברי חז"ל במסכת יומא: דרשו במסכת יומא כי בני אהרון מתו,בעבור שלא דייקו במילים הכתובות בתורה.
והם סברו כי למרות שהאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט.
ועל כך מעיר רבינו סעדיה גאון:בני אהרון- נדב ואביהוא טעו בחשיבתם,כאשר הבינו כי המילה:"ונתנו"-היא לשים אש מחוץ למזבח, בעוד שהכוונה הייתה:"ונתנו"- מלשון "ביערו" וההוכחה לסברה זו נמצאת בספר ישעיהו [ל"ז,י"ט]שאמר חיזקיהו :"ונתון את אלהיהם באש..."
ומכאן ניתן ללמוד כמה צריך אדם להיות זהיר במילים הכתובות בתורה שאפילו בני אהרון טעו בהבנת הכתוב ולכן הביאו אש זרה מבחוץ ונענשו בעונש המיתה.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה: כי עבודת הכוהנים במשכן ומאוחר יותר במקדש-הייתה נעשית בהקפדה רבה על פי הציוויים בתורה ,וכל זה מתוך מסירות נפש עצומה בצל השכינה.
מי ייתן ובקרוב עם ישראל יזכה לגאולה שלמה והכוהנים והלווים ישובו לעבודתם בבית המקדש כבימים ימימה.אמן ואמן.



תגובות