מאת: אהובה קליין
פרשת שלח - נחישות מול רפיסות התוצאות והמסקנה!
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו המרגלים נשלחים לרגל את ארץ ישראל ובשובם הם מוציאים את דיבת הארץ רעה , למרות שהם נושאים עימם את פירות טוב הארץ וכך התורה מתארת את האירוע בו השתתפו: ראשי י"ב השבטים:
"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם: לְמַטֵּה רְאוּבֵן, שַׁמּוּעַ בֶּן-זַכּוּר. לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן, שָׁפָט בֶּן-חוֹרִי. לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה. לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר, יִגְאָל בֶּן-יוֹסֵף. לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן. .........וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן";
התפקיד שהוטל עליהם:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה - -הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ"[במדבר י"ג, ד'- י"א]
השאלות הן:
א] כיצד הגיבו המרגלים בשובם מלתור את הארץ?
ב] מה הייתה תשובת יהושע וכלב בן יפונה?
ג] כיצד הגיבה העדה ומה הגדיל ה' לעשות?
תשובות.
תגובת המרגלים הייתה:
"וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ. וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל הַיַּרְדֵּן".[י"ג, כ"ו- ל']
במילים אלה - המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה:
רש"י מסביר: "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ"-"מהו "וילכו"? להקיש הליכתם לביאתם- מה ביאתם הייתה בעצה רעה - אף הליכתם הייתה בעצה רעה - כוונתם הייתה רעה כבר מההתחלה ואת דעתם זו הם דיווחו למשה ולאהרון:
דעת מקרא מסביר: שהמרגלים פותחים בדיווח אילם תחילה הם מראים את הפירות שהביאו:" וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ".
זוהי עדות לסערת רוחם הפנימית - הרי הם נשלחו - על מנת להכין את הכיבוש על ידי איסוף מידע אסטרטגי וכלכלי שמטרתו הייתה: לסייע ולהכין את הצעדים הבאים ולחזק את רוח העם בתיאור הפרטים המעודדים על הארץ המובטחת - אלא שהם נוהגים באופן הפוך- רובם , לא כן יהושע וכָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה. המרגלים לא השתכנעו מהיופי של ארץ ישראל. בכוונתם הייתה להעביר דעתם זו -לשולחיהם, אלא שהם מתקשים לעשות זאת בפני אהרון ומשה .ולבטא זאת בפיהם.
אינם מסוגלים לדבר - אלא הם מדגימים לפני כולם את פירות הארץ שבידיהם - יתכן לומר שבכך הם כבר מביעים את חוות דעתם השלילית על הארץ - כשם שהפירות גדולים במיוחד ומשונים כך גם היושבים גדולים ומשונים.
לאחר שהם מתגברים הם עדיין קשורים למראה הפירות ואומרים:
"אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם"- בדומה למראה הפירות.
כאן דבריהם משקפים את דעתם השלילית ומדגישים: למרות שהארץ זבת חלב ודבש - אין זה תורם דבר שהרי העם היושב שם עז - הוא נועז. דוגמת המילים:
"גּוֹי, עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן".[דברים כ"ח, נ']
הערים בצורות. מכאן שקשה לכבוש את המקום ומה גם שיושבים שם ענקים. הם מזכירים את עמלק ואת העמים האחרים העלולים לחסום את דרכיהם בהר.
ה"נתיבות שלום סבור"- כי המרגלים נכשלו במשימתם - מאחר שהם היו ראשי השבטים - סברו שהם אינם זקוקים למשה כדי לשבור את הסט"א [היצר הרע] וזה היה סוד כישלונם שלא הלכו על דעת משה שרצה שיספרו שבחים על ארץ ישראל , לכן נסמכה פרשת שלח לפרשת בהעלותך - לפי ששם מסופר על עונשה של מרים הצדיקה שחטאה בלשונה וחלתה בצרעת. רשעים אלא לא למדו מוסר מעונשה של מרים.!
תשובת יהושעָּ וכָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה.
תחילה נאמר על כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה.
"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".[להלן י"ג, ל]
בהמשך שניהם: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ--טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. אִם-חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל - תִּירָאֻם" [להלן י"ד, ו'- י']
אם כן, מהיכן שאבו יהושע, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה את כוח נחישותם לסתור את דברי המרגלים –היינו - את דיבת הארץ הרעה שהוציאו מפיהם?
תשובת רש"י: על פי חז"ל [סוטה ל"ד, ע"ב] משה התפלל על יהושע:
"יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים". יהושע בן- נון היה תלמידו המובהק של משה, לכן חשש משה - לאחר שנגזר עליו במי המריבה שלא להיכנס לארץ – שמתוך אהבתו המיוחדת של יהושע - אל רבו עלול הוא להורות היתר לעצמו להוציא דיבה על הארץ. כדי לעכב את הכניסה של עם ישראל לארץ המובטחת. ובכך ישפיע שימי משה יתארכו, לכן משה בירך את יהושע תלמידו כדי שאהבתו אל רבו - משה – לא תקלקל את השורה ושלא יבוא חלילה לידי כישלון בהוצאת דיבה על ארץ ישראל.ְ כָלֵב בֶּן-יְפונה - שאב את נחישותו מכוח התפילה:
רש"י מסביר על פי המילים: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן" [להלן י"ג, כ"ב] וְכָלֵב לבדו הלך לשם והשתטח על קברי אבותינו כדי שלא יהיה מוסת על ידי עצת חבריו [סוטה ל"ד]
לכן זכה להיכנס לארץ ישראל, בניגוד למוציאי הדיבה שמתו במדבר. כדברי הכתוב: "זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, הוּא יִרְאֶנָּה, וְלוֹ-אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ-בָּהּ, וּלְבָנָיו--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה".
"ַיִּשְׁמַע יְהוָה, אֶת-קוֹל דִּבְרֵיכֶם; וַיִּקְצֹף, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם-יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה--אֵת, הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לָתֵת לַאֲבֹותֵיכֶם".[דברים א', ל"ד- ל"ה]
על יהושע שזכה גם להיכנס לארץ נאמר: "יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא " [שם דברים א, ל"ח]
תגובת העדה ותגובת ה' הייתה:
"וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל".[במדבר י"ד, י]
רש"י מסביר: כי העדה רצו במיוחד לרגום באבנים את יהושע וְאת כָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה.
על פי תנחומא:"מלמד שהיו זורקים אבנים והענן מקבל" כלומר: האבנים לא פגעו ביהושע וכָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה!
דעת מקרא מבאר: כי המרד של העדה הגיע לשיא ואיים לתוצאות קטלניות ,אז הופיע הענן מעל אוהל מועד, והפסיק את המרד –בעודו באיבו.
רש"ר מסביר: האור נראה באוהל מועד, כי כאשר העם כולו נידון לכליה היות ולא התאים כבר לייעודו- מצא לו כבוד ה' מקום בארץ- רק בתוך מקדש התורה. תורת ה' המופקדת שם והעתיד המובטח לה שם- יעמדו לנצח אפילו . גם אם דור שלם יאבד.
לסיכום, לאור האמור לעיל- המרגלים מגלים רפיסות בתגובותיהם השליליות – לפי שאינם הולכים בדרך האמת מהשיקולים שלהם.
לעניות דעתי הם מכעיסים את ה'- שהרי נאמר בתורה:
"תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ".[דברים י"ח, י"ג]
היה מצופה מאנשים רמי מעלה להזדהות עם רצון אלוקים ולא ההפך.
ואילו כָלֵב ויהושע הכריזו על נחישותם – רצונותיהם לעלות לארץ ישראל. ואף קרעו את בגדיהם - כדי להוכיח שאנשים אלה הלבושים בגדים הדורים, כראוי לראשי שבטי הארץ-הגיעו לשפל המדרגה- ולכן אינם ראויים עוד לשמש מנהיגים לעם ישראל בארץ המובטחת.
המסקנה גם למנהיגים שלנו היום : להיות מלוכדים לבטוח באלוקים ולהאמין בצדקת הדרך עד הניצחון כדברי כלב בן יפונה ויהושע.
יפים וחשובים דברי ה':
"וְזָכַרְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה" [דברים ח, י"ח]