מאת: אהובה קליין
פרשת וישלח - שמחה מהולה בעצב - הכיצד?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו נולד בנימין הבן השני לרחל לאחר יוסף . כך התורה מתארת את לידתו:
"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים--בֵּית-אֵל. וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל -קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם. [בראשית ל"ה, ט"ו – כ"א]
השאלות הן:
א] היכן נקברה רחל ומדוע?
ב] בנימין - במה התברך?
תשובות.
מקום קבורתה של רחל אימנו.
נאמר: "וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין".
בפרשת ויצא, כאשר פגש יעקב לראשונה את רחל ליד הבאר, נאמר: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ" [שם ,כ"ט. י"א]
רש"י עונה לשאלה : מדוע בכה יעקב כשפגש את רחל?
תשובתו: יעקב בכה בפגשו לראשונה את רחל - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת אתו לקבורה מהטעם : כי
עתידה להיקבר לבדה בדרך אפרתה ולא במערת המכפלה.
רש"י מביא שלושה פירושים למילים: כִּבְרַת-הָאָרֶץ:
א] עניין ריבוי - כלומר: זה היה מרחק רב מאפרתה. בדומה ל: "מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים,, [ישעיהו כ"ח, ב']
ב] [ב"ר [פ"ב ,ז'] אמר ר' אליעזר בן יעקב: בשעה שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי, רבנן אמרי: כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא"
כלומר: האדמה הייתה מנוקבת בגלל המחרשה.
לפי מדרש זה רצתה התורה להודיענו: שהתקופה בה מתה רחל הייתה נוחה להליכה ובכל זאת לא הביא יעקב את רחל לקבורה באפרתה ,ואין זה פשוטו של מקרא...
ג] שם מידת קרקע.
רבינו בחיי מפרש את המילים: "וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה".
דרשו רז"ל: כבוד הנשים שתהא קבורתן במקום מיתתן, שהרי רחל מתה בבית לחם ונקברה בבית לחם וכך היה גם עם שרה נאמר עליה: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" [בראשית כ"ג, ב'] היות והיא נפטרה בחברון נקברה בחברון, שנאמר: "וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ" [שם כ"ג, י"ט]
כך היה גם עם מרים כפי שנאמר:
"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם". [במדבר כ', א']
"חיזקוני" סובר: בגלל שתוך כדי הקושי בלידה היא נפטרה ויעקב חשש פן תתלכלך בדמיה כשאר נשים יולדות, לפיכך לא לקח אותה עד המערה.
בספר הישר נאמר: "ורחל אשת יעקב הרה בימים ההם, וייסע יעקב וכל אשר לו בעת ההיא מבית אל, לבוא אל יצחק אביו חברונה. וילכו בדרך ויהי עוד כברת ארץ לבוא אפרתה ותלד רחל בן , ותקש בלדתה ותמות".
ויקברה יעקב בדרך אפרת בבית לחם, ויצב מצבה על קבורתה עד היום, ויהי ימי רחל חמש שנים וארבעים שנה ותמות.
ויקרא יעקב את שם בנו הנולד לו - אשר ילדה רחל: בנימין, כי בארץ הימין נולד לו".
האגדה מספרת: "כשהיה יעקב בדרך אפרת. במרחק קטן מאד מהעיר חברון, ילדה רחל את בנה השני , קשה מאד הייתה הלידה ורחל נחלשה ומתה. לפני מותה קראה לבנה שנולד: "בן אוני - בן צערי ויעקב קרא לו בנימין.
רצה יעקב להביא את רחל למערת המכפלה ולקבור אותה שם, אבל ראה ברוח הקודש את מה שעתיד להיות עם בניו אחריו, ראה שכעבור שנים רבות, כשיחרב בית המקדש, יובילו הגויים את בני ישראל לגלות, לארצות זרות, ובדרכם יעברו במקום זה דרך אפרת, ליבם כואב ועיניהם זולגות דמעות, והגויים צועקים עליהם ומכים אותם, אמר יעקב: "אקבור את רחל אשתי הרחמנייה במקום זה, וכשיעברו כאן בניי האומללים תשמע היא את בכיים ותתפלל עליהם לפני ה' שישוב וירחם עליהם וישיב אותם לארצם" לכן קבר יעקב את רחל בבית לחם בדרך אפרת, ושם מצבה על מקום קבורתה וזוהי מצבת רחל עד היום הזה"
הגר"א מתייחס למצבה שהקים יעקב לזכרה של רחל- כפי שנאמר:" וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל -קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם".
יש להבין מהו כפל הלשון: " וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה,...." ורק את זה בלבד, ללא שום תארים ושבחים, היות שכולם כבר ידעו מי היא רחל ומה טיבה"
ועוד מדבריו של הגר"א: "בזמן שאין צדיקים בדור השכינה מוצאת מקום לנוח - על קברי הצדיקים - ישני עפר.
רחל יולדת את בנימין.
על כך נאמר: "וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן".
רש"י מסביר: אמרה המיילדת: זה הבן הנולד כעת הוא נוסף על יוסף שנולד כבר . כלומר התקיימה תפילתך:" "יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר" [שם כ"ז, ל"ו]
רבותינו דרשו: שעם כל שבט נולדה תאומה, ועם בנימין נולדה תאומה יתירה לכן נאמרה המילה: "גם"- שהוא לשון ריבוי.
על פי רש"י: רחל קוראת לתינוק הנולד "בן אוני"- בן- צערי לפי שתוך כדי לידתו הצטערה בייסורי מוות.
יעקב קרא לו: בנימין - כך נראה לרש"י - לפי שכל השבטים נולדו בארץ נהריים שהיא בצפון, ורק הוא לבדו נולד בארץ כנען שהיא יושבת בנגב [בדרום] כשאדם בא מארם נהרים- לפי שארץ כנען היא דרומית לארם נהריים -וכל הבא מארם קורא לארץ כנען 'דרום' כמו שנאמר:
"וַיִּשְׁמַע, הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן--בְּבֹא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[במדבר ל"ג ,מ']
וכן נאמר על אברהם: "וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה". [לעיל י"ב .ט] [שהלך לצד דרום כדי להגיע לארץ כנען ] ולכן קרא שמו 'בנימין'- בנימין לפי שצד דרום נקרא: 'ימין' [משום שהעומד כשפניו למזרח, נמצא צד דרום לימינו] ומלשון הכתוב בתהלים פ"ט, י"ג] "צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם"
פירוש ב ] לשם "בנימין"- מלשון: 'בן ימים'- לפי שנולד לעת זקנתו –של יעקב- כשמלאו ימיו ונכתב באות נו"ן במקום האות מ"ם שהן אותיות המתחלפות לפעמים זו בזו, דוגמא: 'לקץ הימין' [דניאל י"ב, י"ג] שפרושו: לקץ הימים"
בהמשך נאמר: כי יעקב נטה אוהלו מנגד למגדל עדר ושם באותו מקום נשלמו השבטים-כנאמר: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר".[להלן ל"ה, כ"א]
רבינו בחיי סובר: כי בנימין הוא היה תשלום השבטים- כלומר השלים את מספר השבטים ועל זה אמר הנביא מיכה:
"וְאַתָּ֣ה מִגְדַּל ־עֵ֗דֶר עֹ֛פֶל בַּת ־צִיּ֖וֹן" [ מיכה ד', ה]
מצודת ציון מסביר: הכוונה לעיר ציון - ירושלים ששם היו מתאספים בשלושת הרגלים כל שבטי ישראל - המכונים בהרבה מקומות בשם: "עדר" ומסתבר כי חלק מהמקדש נבנה בחלק מנחלת שבט בנימין.
כפי שנאמר: "לְבִנְיָמִין אָמַר--יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן,. [דברים ל"ג, י"ב]
"חיזקוני" סובר: נַחֲלָתוֹ סְמוּכָה אֵצֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
לפי הגמרא, בית המקדש נבנה בדיוק על הגבול שבין הַחֵלֶק של שבט יהודה לַחֵלֶק של בנימין.
בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ הַשְּׁבָטִים רָצִים וּמִדַּיְּנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ – זֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה, וְזֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה אָמַר לָהֶם הקב"ה: שְׁבָטִים… כֻּלְּכֶם שְׁבָטִים, כֻּלְּכֶם צַדִּיקִים…אֲבָל בִּנְיָמִין שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתֵּף בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, (תהלים סח) "הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ" [בראשית רבה צ"ט, סימן א']
לסיכום, לאור האמור לעיל פרשה זו היא שמחה מהולה בעצב, רחל אימנו נפטרה בזמן הולדת בנימין – אך בנימין זכה שבעתיד בחלק מנחלתו - יבנה המזבח בבית המקדש .
ויפים וחשובים דברי הנבואה:
"וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם"׃[יחזקאל ל"ז, כ"ח]