מאת: אהובה קליין
בימים אלה ממש - נשאלת שאלה: כיצד עם ישראל - מסוגל להתמודד במלחמה רב מערכתית ?
ידוע, שהתורה היא מלשון הוראה - יש בה את התשובות לכל השאלות - הן מהעבר - הן על ההווה והן על העתיד. כמו שנאמר במסכת אבות: "בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בַּהּ,דְּכֹלָּא בַּהּ" [מסכת אבות: ה', כ"ב].
כך נאמר בפרשה: "
כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם. לֹא תִירָא, מֵהֶם: זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם. הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם. וְגַם, אֶת-הַצִּרְעָה, יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּם: עַד-אֲבֹד, הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים--מִפָּנֶיךָ. לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא. וְנָשַׁל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת- הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ--מְעַט מְעָט: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ; וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה, עַד הִשָּׁמְדָם. וְנָתַן מַלְכֵיהֶם, בְּיָדֶךָ, וְהַאֲבַדְתָּ אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ, עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם
". [דברים ז', י"ז- כ"ה].
א] מהם החששות של עם ישראל בימים אלה?
ב] מה יהיה מנת חלקם של האויבים?
אומנם החששות המופיעות בפרשה - הן לגבי כיבוש הארץ – טרם כבשו עם ישראל את ארץ ישראל- כלומר לפני הכניסה לארץ המובטחת. - אך כאז כן עתה. האיומים של אויבנו לא פסקו וכדי ללמוד ולדעת כיצד מתמודדים במצב זה - אנו מוצאים בפרשתנו תשובה לכך : "
כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם. לֹא תִירָא, מֵהֶם: זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם. הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם...
".
על פי רש"י: החשש אצל עם ישראל מכמות האויבים, אל תגיד זאת; אין לך מה לפחד מהם - יש להיזכר ולהביט בכל הנסים שה' עשה לעם ישראל בעבר - נסים מעל הטבע - ה' הוציא את עם ישראל ממצרים והביא את עשרת המכות על המצרים. כך יעשה ה' לכל העמים שעם ישראל חושש מפניהם!
עתיד ה' להביא על האויבים את הצרעה - מן שרץ - עוף השולח ארס לתוך עיני האויבים ומסמא אותם - כלומר גורם להם לעיוורון.
עוד נאמר: "
לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא
". על פי דעת מקרא, הכוונה: לא תישבר רוחכם מפני גויים רבים - כי הקב"ה נמצא בתוכנו.
השל"ה הקדוש [רבי ישעיה הלוי הורוביץ] מסביר: משה מדריך את העם שלא יסמכו רק על כוחם וגבורתם - אלא יבטחו בקב"ה ובזכות כך יצליחו לנצח את האויבים גם בעתיד.
אם עם ישראל יגיע להכרה, שמשום שהאויבים רבים - רק אלוקים יוכל להושיעם, על כך נאמר: "
לֹא תִירָא מֵהֶם
" כי ה' תמיד יעמוד לימין עם ישראל ויושיע.
רבי שלום מרדכי שבדרון [המהרש"ם] אומר רעיון דומה: אם עם ישראל יגיד בכנות, כי אינו יכול להתגבר בדרך הטבע – היינו - לנצח את האויבים, אלא בעזרת ה'. אז: "
לֹא תִירָא מֵהֶם
" - כי ה' יכניע את כל האויבים - כפי שעשה זאת לפרעה ולמצרים.
אבל, אם חלילה יחשוב העם שהוא מסוגל להוריש את הגויים בכוחו ובעוצם ידו - יש סיבה לפחד מהם, כי במצב זה העם סומך על כוח בשר ודם - ואין זו, אלא "משענת קנה רצוץ" שאין היא יכולה להחזיק מעמד בשעת מבחן.
נאמר: "
לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא
". דעת מקרא מסביר: לא תישבר רוחך מפני הגויים הרבים בדומה למילים: "לֹא תִירָא מֵהֶם": היות וה' נמצא בקרבך, ולכן, רק את מוראו תיראו ואותו תעריצו!
ב"חובת הלבבות"- מסופר על חסיד אחד כי בוש ונכלם הוא להתיירא מפני מי בעולם, פרט לאלוקים. ההסבר: אם אדם מחבב את הזולת ומכבד אותו ומודה לו על דברים טובים שעשה למענו אין הדבר פוגם באהבת ה' וכבוד ה'. אך אין הדבר אמור לגבי יראה, שאם אדם מתיירא מאדם - בשר ודם - זו הוכחה שיראת ה' אצלו אינה שלמה ותמימה - כי אם האדם מתיירא באמת מפני אלוקים - בוודאי לא יפחד מהיצור של ה'! לכן נאמר: "
לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם
" – אין לירא מהעמים - כי ה' הוא גדול ונורא ואם בכל זאת אנחנו נפחד מהעמים המאיימים עלינו יהיה זה פגם במורא שלנו מפני בורא עולם! [הכתב והקבלה בשם מהרי"ל מרגליות ז"ל].
נאמר: "
וְנָשַׁל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת- הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ--מְעַט מְעָט: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ; וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה, עַד הִשָּׁמְדָם. וְנָתַן מַלְכֵיהֶם, בְּיָדֶךָ,...
". נשאלת השאלה: "הלא יכול היה ה' לעשות כך, שלא תוכלנה החיות להזיק?
פעמים רבות קורה שאנחנו מתפללים למען בקשה מסוימת ואיננו נענים ! תופעה זו נמצאת גם אצל צדיקים גדולים - שאינם נענים, הדבר קורה - כדי שלא תתבטל הבחירה החופשית אצל האדם שהרי אם כל תפילה של אדם, או צדיק תענה מיד – יהפכו כולם לצדיקים ולא תהיה קיימת הבחירה החופשית!
חז"ל מספרים: "
בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם: מה לילוד אישה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא, אמרו לפניו: חמדה [חמדה- תורה] גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות, קודם שנברא העולם, אתה מבקש לתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו... אמר לו הקב"ה- למשה: אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים- אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה - השתעבדתם – תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה: לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, בין עמים אתם שרויים שעובדים עבודה זרה? שוב מה כתיב בה? זכור את יום השבת לקדשו- כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות ? [לשבות] שוב מה כתיב בזה: לא תישא - משא ומתן יש בינכם ?... כבד את אביך ואת אמך - אב ואם יש לכם? לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב - קנאה יש בינכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו לקב"ה
". מכאן לומדים אנו, שאילו לא הייתה כוח בחירה לאדם - היו המלאכים צודקים ומנצחים בדעתם: שאין לתת את התורה לאדם - ילוד אישה. לכן נאמר: "
לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר..
" לא תוכל לכלות ללא כל קשיים, שהרי אם כן, אז תתבטל הבחירה החופשית - כשיראה העולם שהכול מתנהל שלא כדרך הטבע, ואם לא תהיה בחירה, אז ממילא: "
תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה
", חיות הקודש, שרפים ואופנים שבשמים ירבו ויתגברו בטענתם - כי אין לתת את התורה לבשר ודם. שוב לא יהיה מקום לתירוץ שיש יצר הרע לאדם.. [ מתוך אור- צדיקים בשם המגיד מקוזניץ]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כאשר עם ישראל חש סכנה קיומית במצב שרבים הגויים הבאים להילחם נגדו, יבטח בה' ,יביט אל העבר - לאור כל הנסים שה' הוציאם ממצרים והציל אותם מכל מיני אויבים - ולא יבטח בכוחו ובעוצם ידו, אז יהיה ראוי העם להבטחה: "
יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן
" [שמות י"ד, י"ד].