מאת: אהובה קליין
פרשת האזינו- הקשר בין הטל ומטר והתורה.
מאת: אהובה קליין
פרשה זו פותחת במילים:
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; {ס} וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. {ר}
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, {ס} תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, {ר}
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא, {ס} וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. {ר}
כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא: {ס} הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ. {ר}
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, {ס} כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט: {ר}
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, {ס} צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. {ר} [דברים ל"ב, א-ה]
השאלות הן:
א] מה המשמעות בהאזנת השמים והארץ?
ב] "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב" – מה הפירוש?
תשובות.
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי".
השמים והארץ מוזכרים כבר בתחילת השירה: לפי שהם נצחיים והם עדים לשירה לנצח, לא כמו משה המנהיג - היותו אדם בשר ודם שאינו חי לנצח. אך גם הירח והשמש נצחיים, ובכל זאת לקח משה דווקא את השמים והארץ שישמשו עדים, לפי שבכוחם לא רק להעיד, אלא גם להעניש את עם ישראל במידה ולא יקיימו את התורה.
השמים יעצרו את המטר והאדמה תצמיח קוץ ודרדר. לעומת זאת אם יקיימו את המצוות כראוי - האדמה תעניק להם את הגפן ופירותיה והשמים יתנו טל.
הדשא והעשב, הגשם והטל מוכיחים את הימצאותו של הקב"ה בעולם.
הרי כל ילד וכל בר בי רב המתבונן בבריאה יבין כי יש מנהיג לתבל.
בעל: "חובת הלבבות" אומר: כשם ששעון מראה לנו את שעות היום ובנוי מחלקיקים זעירים, לא יתכן שנוצר מעצמו, כך לא יתכן שכל הבריאה נעשתה מעצמה, כל תינוק מבין כי יד הקב"ה בדבר.
לכן אחרי שעם ישראל מבין דברים בסיסיים אלה, כיצד אפשר לסור מהדרך שה' ציווה אותנו?
חז"ל שואלים: מדוע פונה משה לשמים בלשון נוכח:
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" ולארץ פונה בלשון נסתר: "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ"?
ותשובתם: נאמר במסכת סנהדרין [כ"ג, ע"א]"כך היו נקיי הדעת [האנשים בעלי המידות הטובות] שבירושלים עושים: לא היו חותמים על השטר, אלא אם כן יודעים מי חותם עימם: ולא היו יושבים בדין, אלא אם כן יודעים מי יושב עמהם: ולא היו נכנסים לסעודה, אלא אם כן יודעים מי מסב עמהם.
באופן דומה פנה משה בלשון נוכח לשמים והזמין אותם לעדות ובאותו זמן הודיע להם שגם הארץ תצטרף לעדות עמהם. כמו שכתוב: "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי".
רבי יעקב יוסף מפולונאה: [ מתלמידי הבעל שם טוב] מסביר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם"- הכוונה לתלמידי חכמים השקועים יומם ולילה בענייני שמים, ואילו: "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ": הכוונה להמוני העם הנתונים במהלך חייהם בעיקר בדברים גשמיים ולכן קודמת הפניה לתלמידי חכמים לפנייתו ליתר בני העם. וכוונתו: שאם תלמידי החכמים- שהם המנהיגים הרוחניים- יאזינו לדבריו ממילא ישפיע הדבר גם על יתר חלקי העם וגם הם יקבלו את הדברים המושמעים לאוזניהם.
רבינו חיים בן עטר בעל "אור החיים" מסביר: כוונת משה הייתה: לדבר עם כל השכבות בתוך עם ישראל:
א] עם המנהיגים הרוחניים- המכונים בשם "שמים"- בעבור דרגתם הגבוהה- "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם"-
ב] עם המון העם. שכינה אותם בשם : "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ" המוני העם ישמעו מעצמם הנמשלים ל"ארץ" כאשר המנהיגים הרוחניים הולכים בדרך ישרה ומשמשים להם דוגמא אישית.
"יערוף כמטר לקחי - תיזל כטל אמרתי"
אברבנאל מפרש את המשפטים בדרך הבאה: משה מסביר לעם: הדברים שאני אומר לכם אומנם מעטים כטל בכמות, אבל באיכות יש להם משקל רב- לקח רב, ממש כמו הגשם שיורד בשפע ומועיל לכל.
מכאן למדו חז"ל: "לעולם ישנה[ילמד] אדם לתלמידו דרך קצרה"[פסחים ג, ע"ב]
רבי חזקיהו בן מנוח-"החיזקוני" אומר: כי דברי משה הם ממש תפילה והוא מייחל לעם: שדבריו יהיו מועילים כטל השמים והמטר ,המרווים את האדמה ובעקבות זאת מצמיחה פירות וירקות לברואים.
הגר"א [הגאון מווילנא] מסביר רעיון מעניין: אם מדובר בתלמיד חכם הגון – עליו נאמר: "תיזל כטל.." ואם לאו- ערפהו כמטר, והטעם שמדמה למטר- כשם שהמטר יורד והוא משקה גם את הצמחים הטובים וגם את הרעים ובמיוחד העשבים הרעים נעשים גדולים יותר על ידי המטר- כך גם דרכה של תורה- מי שאינו הגון בתוך ליבו תיווצר גדלות התכונות הרעות.
רבינו בחיי מבאר : משה מתפלל שירד כמטר לימודו, כלומר הוא מבקש - שיהיו דבריו נשמעים ונקבעים בלב השומעים ופירוש המילה: "לִקְחִי"- מה שלקחתי וקיבלתי מלמעלה – שיהיה כמו המטר המשקה את האדמה ומצמיח יבולים חדשים.
במדרש מפורש: כמו שהמטר מביא חיים לעולם- כך דברי התורה מביא חיים לעולם. ומה טל כולם שמחים בו - כך גם דברי התורה.
"בעל הטורים " מסביר: "לִקְחִי"- אין "לקח", אלא תורה שנאמר: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ". [משלי ד, ב]
נאמר במסכת אבות [ג, י"ז]: "אם אין קמח אין תורה". כמו שה' נותן מטר לזון ולפרנס את האדם צריכים גם ללמוד תורה.
רבי בונם מפשיסחה מסביר: דברי התורה קדושים כמו הגשם שיורד על האדמה ואין לראות מיד את השפעתו על הצמחייה ורק אחרי זמן מסוים כשהשמש מופיעה מבין העננים וזורחת ושולחת קרניה על האדמה- רק אז ניכרים תוצאות הגשמים ,כך גם התורה הקדושה, למרות שכאשר מאזינים לתורה אין מבחינים מיד בהשפעתם, למרות זאת ,כן יבחינו בתוצאות החיוביות מאוחר יותר.
ספורנו סובר: ה' אומר: הנה תורתי תבוא בשטף ממש כמו המטר לאלה המבינים ומוכנים לקבל מבוע- מקור חכמה.
ה"כלי יקר" מסביר את המילים :
"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" : משה אומר: הם הדברים שלקחתי מאת הגבורה, היות והקב"ה אמר ליהושע שהוא יכניס את עם ישראל לארץ ישראל אפילו בעל כורחם- טול מקל....
ואלו דברים קשים ומהקב"ה לקחתי ולמדתי לדבר קשות,, אלא אין לדבר כך עם כל אדם, כי הדברים הקשים דומים מכל צד למטר היורד בגבורה,
אך לא כולם שמחים לקבל דברים קשים., אנשים ברמה גבוהה שמחים בהם- אבל לא רוב העם. לכן מנהיג המוכיח את עם ישראל, צריך למעט בהם מפני כבודם של עם ישראל. ומן הראוי להשתמש בדברים הקשים, זעיר שם וזעיר שם – לומדים זאת מהמילה: "יַעֲרֹף "- לשון טיפה.
לעומת זאת ,בַטַּל- כולם שמחים.
"חיזקוני" מסביר באמצעות שני פירושים:
א] הדברים שאני אומר לכם אינם דברים בטלים ,,אלא כשם שהמטר יורד ולא ניכרים מיד תוצאותיו, אלא רק בסוף ניתן לראות את הפירות על העצים, כך לקחי ואמרתי- כך גם דברי תורתי.
ב] לשון תפילה, יהי רצון שדבריי לא ישובו ריקם ,אלא יעשו פירות בלבבות השומעים.- כמו המטר והטל שגורמים בסוף לצמיחה.
מוסיף ואומר: "חיזקוני" כמו שה' העיד לעם ישראל את השמים והארץ- כך העיד להם את ארבע רוחות השמים של העולם.
שאם ישמרו את התורה ינשבו להם רוחות טובות
"יַעֲרֹף כַּמָּטָר"- זוהי רוח מערבית שבאה מערפו של עולם ומטרתה להביא מטר.
"תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי", -- רוח צפונית שהיא נוחה כטל.
"כִּשְׂעִירִם"- רוח דרומית שמסתערת כשעירים.
"וְכִרְבִיבִים"- רוח מזרחית שהיא מרבה זרעים וגורמת לגדל בכך צמחים. רוחות אלה מנשבות בכל יום: רוח מזרחית- בבוקר.
רוח דרומית- באמצע היום,
רוח מערבית בתחילת הלילה ורוח צפונית בחצי הלילה.
רוח צפונית יפה בימות החמה ואך בימות הגשמים- היא קשה.
רוח דרומית- למפרע., מערבית- לעולם קשה. ואילו רוח מזרחית- לעולם יפה.
רש"ר מסביר: "יַעֲרֹף .." ה"עורף" הוא פרק בצוואר - החלק הנוח ביותר בגוף האדם כדי להתכופף ובתנועתו הוא מהיר להישמע לרצון האדם.
אך בניגוד לכך- "קשה עורף". לכן הפועל "ערף" פעולת המטר לפרק רגבים קשים של עפר- לגרגירים קטנים והמילה: "לִקְחִי"- מלשון לקח- לימוד שנלמד, או לימוד שצריך להיקלט.
לסיכום, לאור האמור לעיל: משה מזמין לעדות- לא רק את השמים והארץ, אלא גם את ארבע רוחות שמים.
כל אלה נצחיים ומשמשים לעדות התורה- לעד ויפה הקשר בין המטר , או הטל לתורה הקדושה.
ויהי רצון שדברי הנביא עמוס יתממשו במהרה: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה". [עמוס, ח', י"א]