מאת: אהובה קליין
פרשת "לך לך" - מי הייתה הגר, כיצד הפכה לשפחה?
מאת: אהובה קליין .
שרה - אשת אברהם - הייתה עקרה במשך עשר שנים, לכן לקחה את הגר המצרית - בתום תקופה זו ונתנה אותה לאברהם לאישה כפי שהכתוב מתאר את השתלשלות העניינים:
"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיָּבֹא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט יְהוָה, בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".[בראשית ט"ז, א-ז]
השאלות הן:
א] מי הייתה הגר ? מדוע החליטה שרה לקחתה?
ב] מה גרם למתיחות בין שרה להגר?
תשובות.
הגר ומטרת לקיחתה לבית אברהם ושרה.
רש"י מסביר:
הגר הייתה בת פרעה מלך מצרים והפכה לשפחה לשרה- הכיצד? על כך תשובה מעניינת : כשראה פרעה את הנסים שנעשו לשרה כשנלקחה לבית פרעה כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה. וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם. וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי"
פרעה החליט: שמוטב שתהיה בתו שפחה בביתם של אברהם ושרה, מאשר גבירה ואישה מכובדת בבית אחר.
שרה החליטה לקחת את הגר כדי לתתה לאשה לאברהם - וחשבה בליבה שבזכות שהיא תכניס את צרתה לבית זה -[כי שתי נשים הנשואות לאיש אחד קרויות "צרות"- זו לזו]. אולי יוולדו לה בנים ממנה.
נקט הכתוב : "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה";– לשון בניין, התורה באה ללמד על דרך משל: מי שאין לו בנים- אינו בנוי, אלא הרוס.
בהמשך נאמר: שאברהם שמע "לְקוֹל שָׂרָי" –הכוונה ששמע לקול רוח הקודש שבה.
רש"י מדייק במילה: "לְקוֹל" – כי אם היה כתוב: "בקול"- הכוונה לשמוע בקולה- אלא הכוונה : אברהם שמע לקול רוח הקודש שבה.
שרה לקחה את הגר בדברים - כי כל מקום שכתוב: "לקיחה" אין המשמעות לקיחה בידיים כמו שלוקחים מטלטלים, אלא הכוונה: לקחת במילים.
שרה לקחה את הגר בדברי ריצוי, שאמרה לה: אשרייך שזכית להדבק בגוף כה קדוש.[ב"ר]
הרמב"ן מדגיש את הכבוד הדדי בין שרה לאברהם.
על המילים: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי" מסביר הרמב"ן: יש בכך רמז שאברהם מתאווה היה מאד לבנים , אך לא עשה דבר ללא רשותה של שרי ולא התכוון שהוא יבנה מהגר ויהיה לו ילד ממנה. אלא שכל כוונתו הייתה לבצע את רצון שרה - כדי שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה ,או תהיה לה זכות לבן משל עצמה בעקבות החלטתה - כמו שאומרים חז"ל.
מוסיף הרמב"ן הסבר על המילים: "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית" מכאן שאברהם לא מיהר לדבר , אלא עד שלקחה שרה את הגר ונתנה בחיקו.
זה בא לרמוז: ששרה לא התייאשה מאברהם ולא התרחקה ממנו. אך רצתה שגם הגר תהיה אישה נשואה לאברהם.
מכאן ניתן לראות עד כמה נהגה לכבד את אברהם.
רש"ר מתייחס למילותיה של שרה: "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה"; דרך בן שנולד ההורים ממשיכים לבנות את בניין האנושות והאומה, הם גם משפיעים מאישיותם וסגולותיהם המיוחדות על הבניין, "בית אברהם" ,למעשה, כולל את כל הדורות בהמשך והדורות הבאים מביאים לידי ביטוי גם את סגולותיו הייחודיות של אבי האומה, "בית ישראל" במשך כל הדורות מבטא את כל השאיפות שהונחלו על ידי האבות.
המתיחות בין הגר לשרה.
רש"י מסביר: לאחר שהרתה הגר - היא התחילה לזלזל בשרה , כיוון שחשבה שאין פנימיותה שווה לחיצוניותה - שכלפי חוץ היא מראה את עצמה כאלו צדיקה, אך האמת היא: שהיא איננה צדקת וההוכחה לכך היא: שלא זכתה להרות לאברהם במשך כל השנים שהייתה נשואה לו ואילו - היא- הגר נתעברה מיד.
שרה מאשימה כעת את אברהם באומרה: "חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ";
הכוונה : שהחמס- העוול הזה - שהגר גורמת לשרה על ידי הזלזול שנוהגת כלפיה - בכך אשם ,כביכול, אברהם - מפני שמראש היה יכול למנוע זאת. כיצד ? בזמן שאברהם התפלל אל הקב"ה ובקש ממנו בנים, הוא התפלל רק על עצמו ,לכן ה' קיבל את תפילתו בלבד- שיזכה בבנים, כמו כן שרה מאשימה את אברהם בכך שהיה יכול למחות בהגר ולא מחה.
מיד : וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".[בראשית ט"ז, א-ז]
הרמב"ן סבור: שעל ידי ששרה הייתה מענה את הגר גם אברהם אבינו חטא, בכך שלא מנע זאת ממנה.
לפיכך ה' שמע את עניה ונתן לה בן שיהיה פרא אדם - לענות את זרע אברהם ושרה - בכל מיני סוגים של עינויים.
הרמב"ן רואה בגורל הקשה שפקד את ישראל, במשך הדורות אחר כך כעונש משמים - בעקבות כישלונם המוסרי של אברהם ושרה שלא התעלו ביחסיהם עם הגר - לרמה מכובדת ההולמת צדיקים ברמתם ועל זה אמרו חז"ל: "הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה"
רש"ר גם סבור: שהגר זלזלה בשרה ולא כיבדה אותה. במיוחד לאחר שהרתה היא החשיבה את עצמה נעלה משרה ובכך אברהם אשם שהרי שרה בעצמה נתנה את הגר לאברהם ואם כעת פחת ערכה של שרה בעיני הגר- הרי הדבר נובע מהתנהגות אברהם.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הגר הייתה בתו של פרעה , שרה לקחה אותה בתום עשר שנים לעקרותה, לפי שחפצה הייתה שתזכה לבנים בזכות כך.
אך , לאחר שהתעברה הגר , החלה מזלזלת בגבירתה והדבר גרם למתחים בבית והפר את איזון השלווה בין אברהם לשרה, לפיכך שרה החלה מענה אותה.
בכך, בעצם היה כישלון מוסרי של שרה ואברהם- הנותן את אותותיו גם כיום.