מדוע כיבד אליהו את אחאב ולא את בניו?

קוד: מדוע כיבד אליהו את אחאב ולא את בניו בתנ"ך

סוג: הבדלים2

מאת: דוד ויסקוט

אל:

ruthwi@macam.ac.il http://medlem.spray.se/abujaftiel/index.html אני קורא בספר מלכים…

…בפרק האחד ועשרים : לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע .

ואפילו למלך כזה נתן אליהו הנביא כבוד : וישנס מתניו וירץ לפני אחאב – מלמד שחלק כבוד למלכות [ ^{מכילתא וארא} ], ולא מדעת עצמו , אלא ה ' אמר לו כבד : ויד ה ' היתה אל אליהו נאמר בתחילת אותו פסוק . כי מוסד המלך צריך לכבד , גם כשהמלך אינו בטיב הרצוי .

אחרי מות אחאב מלך בנו אחזיהו , ויום אחד יפה בסוף מלכים א הוא החליק על קליפת בננה וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ לְכ֣וּ דִרְשׁ֗וּ בְּבַ֤עַל זְבוּב֙ אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֔וֹן אִם־אֶֽחְיֶ֖ה מֵֽחֳלִ֥י זֶֽה .

וּמַלְאַ֣ךְ ה ' דִּבֶּר֙ אֶל־אֵֽלִיָּ֣ה הַתִּשְׁבִּ֔י ק֣וּם עֲלֵ֔ה לִקְרַ֖את מַלְאֲכֵ֣י מֶֽלֶךְ־שֹׁמְר֑וֹן וְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־אֱ לֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּם֙ הֹֽלְכִ֔ים לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֥י עֶקְרֽוֹן ?

לא אל מֶֽלֶךְ־שֹׁמְר֑וֹן נשלח הנביא אליה להוכיחו , אלא אל מַלְאֲכֵ֣י מֶֽלֶךְ־שֹׁמְר֑וֹן , על ש הם הֹֽלְכִ֔ים לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֥י עֶקְרֽוֹן . ויש לתמוה , אמנם נכון שאין זה ראוי לדרוש באלילים , אבל איזו אשמה יש פה על המלאכים ? הרי המלך ציוה , והם מוכרחים לקיים את מה שהוא מצוה ? אם יש לא להים תלונות , שיפנה למי ששלח אותם !

מסתבר שדעת הא להים איננה כן . הא להים כנראה מחזיק בדעה ש אדם אחראי בעצמו למה שהוא עושה , גם אם אמרו לו אחרים לעשות כן , גם אם אמר לו מלך ישראל .

אחזיהו מבין מתוך דברי המלאכים שחזרו אליו שהאיש שהוכיח אותם על הליכתם היה אליה התשבי . וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר־חֲמִשִּׁ֖ים וַֽחֲמִשָּׁ֑יו – לא כתוב מה היתה שליחותם – וַיַּ֣עַל אֵלָ֗יו וְהִנֵּה֙ יֹשֵׁב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֥לֶךְ דִּבֶּ֖ר רֵֽדָה . ואליהו הנביא , במקום לקיים את מצות המלך , מקלל את כל הפלוגה , גם את המפקד שדיבר אליו וגם את חיילי המעגל החיצון הממתינים למטה אצל ההר : תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹֽתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יך , וקללתו התקיימה בהם : וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו . לא ברור מה למד אחזיה על מעשי הפלוגה הראשונה ( אם כי נראה שהדבר לא נשמר בסוד , מתוך מה שאמר מפקד הכח השלישי הִ֠נֵּה יָ֤רְדָה אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַ֠תֹּאכַל אֶת־שְׁנֵ֞י שָׂרֵ֧י הַֽחֲמִשִּׁ֛ים הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְאֶת־חֲמִשֵּׁיהֶ֑ם ); על כל פנים הוא שולח אחריה פלוגה נוספת , ושוב מדבר המפקד אל הנביא כמו שדיבר המפקד הראשון : אִ֚ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים כֹּֽה־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ מְהֵרָ֥ה רֵֽדָה , וגם אותם הנביא מקלל כמו שקילל את הראשונים תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹֽתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יך , וגם בהם הקללה מתקיימת : וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ־אֱלֹהִים֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו .

אֵשׁ־אֱלֹהִים֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם היורדת ואוכלת על פי הזמנת נביא , זו בוודאי איננה מקרה שהזדמן , להטוט או מעשה כישוף . אש כזאת היא מעשה ה ', וה ' בוודאי איננו הורג את מי שלא התחייב לפניו מיתה . ומאחר שלפנינו כאן ספר נביא , שנכללו בו פרטים נבחרים ברוח הקודש ואחרים נדחו מהיכלל בו גם כן ברוח הקודש , אנחנו רשאים לחפש את הסיבה המוסרית למות החיילים האלה במה שכתוב ממעשיהם בספר ולמצוא אותה במעשים שנכתבו שם בסיפור המעשה ולא להמציא עליהם חיובי מיתה שאינם כתובים בסיפור . אילו היה חטאם בשליחות שלא הספיקו לבצעה , צריך היה לכתוב וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר־חֲמִשִּׁ֖ים וַֽחֲמִשָּׁ֑יו להרוג את אליה , או לאסור אותו , או להביאו לפניו , או לאיים עליו , ואם אין אחד מכל אלה כתוב , פירוש הדבר שלא אחד מאלה היה החטא שחייב אותם שריפה .

אז מה הם עשו ?

הם אמרו ליהודי שישב בראש גבעה בארץ ישראל שירד משם – וראה מה עשה להם ה ' בגלל זה !

אם לא די לך בתשובה זו , המשך לקרוא הלאה .

לכאורה הגפרורים שנשרפו שם רק באו להגיד לאליה שירד מראש ההר . ואליהו הנביא , זה שרץ לפני המלך בשינוס מתניים , למה הוא לא ציית לפקודת המלך ? הרי צריך לשמוע בקול המלך , גם כשהפקודה חסרת טעם , כמו שבתחילת הספר שמעי בן גרא היה צריך לשמוע לשלמה המלך ואסור היה לו לעבור את נחל קדרון , ומי שממרה את פי המלך רשאי המלך להרוג אותו , כמו ששלמה הרג את שמעי . רק אם המלך מצוה לעבור על דברי תורה , או אם קיום פקודת המלך גורם ביטול תורה , רק אז אין חובה לשמוע למלך ואפילו אסור לשמוע לו , כמו שמפורש אצל יהושע : כָּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶ֣ה אֶת־פִּ֗יךָ וְלֹֽא־יִשְׁמַ֧ע אֶת־דְּבָרֶ֛יךָ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּצַוֶּ֖נּוּ יוּמָ֑ת – רַק֩ חֲזַ֨ק וֶֽאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ כְּכָל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל־תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔יל בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ ׃ לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵפֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה . אבל פה , מה ראה אליהו שלא לרדת מן ההר כשמלך ישראל ציוה עליו שירד משם ?

אחרי מות אחזיהו מלך אחיו , יהורם בן אחאב . היורם הזה יצא למלחמה נגד מואב ביחד עם המלכים של יהודה ושל אדום , אבל הם שכחו את הג ' ריקנים בבית , ובאמצע המדבר הם רצו פתאום שאיזה נביא יגיד להם איפה יש פה במקרה ברזיה . מאתרים בין החפ " שים את אֱלִישָׁ֣ע בֶּן־שָׁפָ֔ט אֲשֶׁר־יָ֥צַק מַ֖יִם עַל־יְדֵ֥י אֵֽלִיָּֽהו , וַיֵּֽרְד֣וּ אֵלָ֗יו מֶ֧לֶךְ יִשְׂרָאֵ֛ל וִיהֽוֹשָׁפָ֖ט וּמֶ֥לֶךְ אֱדֽוֹם . ואלישע הנביא נותן לכל אחד מהמלכים מנה שונה של כבוד . למלך אדום אינו מתיחס כלל , הוא אויר בשבילו . אל מלך ישראל הוא מדבר , אבל רק כדי לבזות אותו : לוּלֵ֛י פְּנֵ֛י יְהֽוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה אֲנִ֣י נֹשֵׂ֑א אִם־אַבִּ֥יט אֵלֶ֖יךָ וְאִם־אֶרְאֶֽךָּ . מה חוסר דרך הארץ הזה לפני המלכות ?

מי שמלך אחרי יהורם הישראלי , יהוא בן יהושפט בן נמשי , הטיח בפניו בעת החלפת המשמרות : זנוני איזבל אמך וכשפיה . איזבל , אנחנו זוכרים , היתה לא רק מרשעת , גם היה לה ייחוס : היא היתה בת אתבעל מלך צידנים . לא כתוב מאיזה עם היתה אמה , ומן הסתם היא היתה מאותה אומה כמו אביה , כלומר צידונית . ולפי הידוע לנו מהליכות חצר אחאב ומנהגיו אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה ' אין להניח שאשתו איזבל המושלת בו הוכרחה להתגייר , אלא ודאי היא נשארה כנענית כמו שנולדה , ולפי זה גם בניה כנענים היו כמוה .

והרי בתורת משה כתוב מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֨יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא . אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא , אין זה המלך שנאמר עליו שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ שתהא אימתו עליך [ ^{סנהדרין כ :} ]. ומצאנו בתלמוד מקרה של מלך שלא היה מיוחס כראוי , אגריפס מבית הורדוס שבימיו נחרב המקדש , שהחניפו לו במשנה [ ^{סוטה פרק ז קרוב לסוף} ] אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה , מפני שמצד אחד מלך בפועל ואי אפשר היה למרוד בו , ומצד אחר היה מתנהג די יפה , ועל זה הביאו בגמרא [ ^{סוטה מא :} ] תנא משמיה דרבי נתן באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס – נתחייבו כלייה , לא פחות מזה , ורק חַֽסְדֵ֤י ה ' כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כעונש הראוי לאותה חנופה , כִּ֥י לֹֽא־כָל֖וּ רַֽחֲמָֽיו , ורק חרב בית חיינו ופוזרנו בין עמי הארצות .

ולאותו בן - זונה , שהוציא את הצבא למלחמה בקלות דעת בלי ההכנה הראויה , לא נתן אלישע הנביא כבוד , כי אסור היה להכיר במלכותו , כי באמת לא מלך ישראל היה אלא אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא , והרי לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֨יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י .

ספר החינוך מונה איסור מינוי מלך שאינו מאחינו בפרשת שופטים במצוה מספר תצ " ח :

שנמנענו מלהקים מלך עלינו איש שלא יהיה מישראל ואפילו יהיה גר צדק , ועל זה נאמר : „ לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא” . ואמרו , זכרם לברכה , בספרי : „‚ לא תוכל לתת עליך איש נכרי’ – מצות לא תעשה .” וכמו כן שאר המינויין אינו ראוי שנמנה עלינו בדבר מהדברים , לא מנוי תורנ ולא מנוי מלכות , איש שיהיה מקהל גרים , עד שתהא אמו מישראל , מדכתיב „שום תשים עליך מלך…” , ודקדקו חכמינו , זכרם לברכה : „ כל שׂימות שאתה משים עליך לא יהיו אלא מקרב אחיך .

שורש המצוה ידוע , כי מהיות הממונה לראש ולהכניע לכל ככל אשר ידבר צריך להיות על כל פנים מזרע שהם רחמנים בני רחמנים , כדי שירחם על העם , שלא להכביד עולם בשום דבר מכל הדברים , ויאהב האמת והצדק והיושר , בידוע לכל שהוא ממשפחת אברהם שיש בה כל טובות אלו , וכענין שאמרו חכמי הטבע שטבע האב צפון בבניו .

מדיני המצוה שאמרו , זכרם לברכה , שאין מעמידין אלא מזרע ישראל ראש שררה , ואפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות . ואמרו גם כן שאין מעמידין מלך , ולא כהן גדול , למי שהוא ספר או בלן או בורסקי , לא שיהיו פסולין למלכות , אלא מפני שאומנותן נקלה מזלזלין בהם העם לעולם , ומי שיעשה מלאכות אלו אפילו יום אחד נפסל לשררות אלו .

ובמלכות ישראל כבר זכה בו דוד וזרעו לעולם ואין בידינו עוד לשנותה , כמו שאין בידינו עוד לשנות הכהונה מזרע אהרן , שנאמר עליו „כסאך יהיה נכון עד עולם” . ובביאור אמרו , זכרם לברכה , „ כתר מלכות זכה בה דוד” . וכל המאמין בתורת משה יודה על זה .

ויתר פרטי המצוה מבוארת במקומות ביבמות וסנהדרין וסוטה ונדה , וכבר כתבתי קצת בדיני המלוכה , כמנהגי , למעלה בסדר זה , במצות מינוי המלך . ( ובספר משנה תורה להרמב " ם הם בהלכות מלכים פרק א .)

ונוהג איסור זה לענין המלוכה בזמן שישראל על אדמתן ביישובן , והוא מן האזהרות שהם על כלל הצבור , ולענין שאר שררות בישראל נוהג איסור זה בכל מקום , שאסור להם מן התורה למנות על הצבור אדם שאינו מבני ישראל .

ומשורש המצוה אתה דן שאסור גם כן למנות על הצבור אנשים רשעים ואכזרים . והממנה אותם , מפני קורבה או מיראתו להם או להחניפם , לא תסור רעה מביתו ועל קדקדו של אותו רשע ירד . ומי שלא ירא מכל אדם להועיל לרבים בכל כחו , שכרו יהיה אתו מאת השם יתברך תמיד בעולם הזה , ונפשו בטוב תלין לעולם הבא , וזרעו יירש ארץ  :

ואם יהורם , שמלך רק אחרי אחזיהו , היה בנה של איזבל הגבירה מלכת אחאב , מסתבר שגם אחזיה , שמלך מיד אחרי אחאב , לא היה בן אשה אחרת , אלא בן איזבל . ונמצא שגם הוא היה איש נכרי ולא ראוי לכבוד מלכים של ישראל .

ומעתה מבואר הכל , מצווה היה אליהו הנביא לפרסם את אי הציות לאחזיה , ואסור היה לחיילים שנשרפו להתמכר ולשרת במנגנון השלטון של אחזיה בן איזבל , ואסור היה להם ללכת לאכוף רצונו של אותו בן זונה על מי שבחר לשבת בראש אותה גבעה .