מדוע כיבד אליהו את אחאב ולא את בניו?

קוד: מדוע כיבד אליהו את אחאב ולא את בניו בתנ"ך

סוג: הבדלים2

מאת: דוד ויסקוט

אל:

ruthwi@macam.ac.il http://medlem.spray.se/abujaftiel/index.html אני קורא בספר מלכים…

…בפרק האחד ועשרים : לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע .

ואפילו למלך כזה נתן אליהו הנביא כבוד : וישנס מתניו וירץ לפני אחאב מלמד שחלק כבוד למלכות [ מכילתא וארא ], ולא מדעת עצמו , אלא ה ' אמר לו כבד : ויד ה ' היתה אל אליהו נאמר בתחילת אותו פסוק . כי מוסד המלך צריך לכבד , גם כשהמלך אינו בטיב הרצוי .

אחרי מות אחאב מלך בנו אחזיהו , ויום אחד יפה בסוף מלכים א הוא החליק על קליפת בננה וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ לְכ֣וּ דִרְשׁ֗וּ בְּבַ֤עַל זְבוּב֙ אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֔וֹן אִם־אֶֽחְיֶ֖ה מֵֽחֳלִ֥י זֶֽה .

וּמַלְאַ֣ךְ ה ' דִּבֶּר֙ אֶל־אֵֽלִיָּ֣ה הַתִּשְׁבִּ֔י ק֣וּם עֲלֵ֔ה לִקְרַ֖את מַלְאֲכֵ֣י מֶֽלֶךְ־שֹׁמְר֑וֹן וְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־אֱ לֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּם֙ הֹֽלְכִ֔ים לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֥י עֶקְרֽוֹן ?

לא אל מֶֽלֶךְ־שֹׁמְר֑וֹן נשלח הנביא אליה להוכיחו , אלא אל מַלְאֲכֵ֣י מֶֽלֶךְ־שֹׁמְר֑וֹן , על ש הם הֹֽלְכִ֔ים לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֥י עֶקְרֽוֹן . ויש לתמוה , אמנם נכון שאין זה ראוי לדרוש באלילים , אבל איזו אשמה יש פה על המלאכים ? הרי המלך ציוה , והם מוכרחים לקיים את מה שהוא מצוה ? אם יש לא להים תלונות , שיפנה למי ששלח אותם !

מסתבר שדעת הא להים איננה כן . הא להים כנראה מחזיק בדעה ש אדם אחראי בעצמו למה שהוא עושה , גם אם אמרו לו אחרים לעשות כן , גם אם אמר לו מלך ישראל .

אחזיהו מבין מתוך דברי המלאכים שחזרו אליו שהאיש שהוכיח אותם על הליכתם היה אליה התשבי . וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר־חֲמִשִּׁ֖ים וַֽחֲמִשָּׁ֑יו – לא כתוב מה היתה שליחותם – וַיַּ֣עַל אֵלָ֗יו וְהִנֵּה֙ יֹשֵׁב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֥לֶךְ דִּבֶּ֖ר רֵֽדָה . ואליהו הנביא , במקום לקיים את מצות המלך , מקלל את כל הפלוגה , גם את המפקד שדיבר אליו וגם את חיילי המעגל החיצון הממתינים למטה אצל ההר : תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹֽתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יך , וקללתו התקיימה בהם : וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו . לא ברור מה למד אחזיה על מעשי הפלוגה הראשונה ( אם כי נראה שהדבר לא נשמר בסוד , מתוך מה שאמר מפקד הכח השלישי הִ֠נֵּה יָ֤רְדָה אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַ֠תֹּאכַל אֶת־שְׁנֵ֞י שָׂרֵ֧י הַֽחֲמִשִּׁ֛ים הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְאֶת־חֲמִשֵּׁיהֶ֑ם ); על כל פנים הוא שולח אחריה פלוגה נוספת , ושוב מדבר המפקד אל הנביא כמו שדיבר המפקד הראשון : אִ֚ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים כֹּֽה־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ מְהֵרָ֥ה רֵֽדָה , וגם אותם הנביא מקלל כמו שקילל את הראשונים תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹֽתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יך , וגם בהם הקללה מתקיימת : וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ־אֱלֹהִים֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו .

אֵשׁ־אֱלֹהִים֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם היורדת ואוכלת על פי הזמנת נביא , זו בוודאי איננה מקרה שהזדמן , להטוט או מעשה כישוף . אש כזאת היא מעשה ה ', וה ' בוודאי איננו הורג את מי שלא התחייב לפניו מיתה . ומאחר שלפנינו כאן ספר נביא , שנכללו בו פרטים נבחרים ברוח הקודש ואחרים נדחו מהיכלל בו גם כן ברוח הקודש , אנחנו רשאים לחפש את הסיבה המוסרית למות החיילים האלה במה שכתוב ממעשיהם בספר ולמצוא אותה במעשים שנכתבו שם בסיפור המעשה ולא להמציא עליהם חיובי מיתה שאינם כתובים בסיפור . אילו היה חטאם בשליחות שלא הספיקו לבצעה , צריך היה לכתוב וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר־חֲמִשִּׁ֖ים וַֽחֲמִשָּׁ֑יו להרוג את אליה , או לאסור אותו , או להביאו לפניו , או לאיים עליו , ואם אין אחד מכל אלה כתוב , פירוש הדבר שלא אחד מאלה היה החטא שחייב אותם שריפה .

אז מה הם עשו ?

הם אמרו ליהודי שישב בראש גבעה בארץ ישראל שירד משם – וראה מה עשה להם ה ' בגלל זה !

אם לא די לך בתשובה זו , המשך לקרוא הלאה .

לכאורה הגפרורים שנשרפו שם רק באו להגיד לאליה שירד מראש ההר . ואליהו הנביא , זה שרץ לפני המלך בשינוס מתניים , למה הוא לא ציית לפקודת המלך ? הרי צריך לשמוע בקול המלך , גם כשהפקודה חסרת טעם , כמו שבתחילת הספר שמעי בן גרא היה צריך לשמוע לשלמה המלך ואסור היה לו לעבור את נחל קדרון , ומי שממרה את פי המלך רשאי המלך להרוג אותו , כמו ששלמה הרג את שמעי . רק אם המלך מצוה לעבור על דברי תורה , או אם קיום פקודת המלך גורם ביטול תורה , רק אז אין חובה לשמוע למלך ואפילו אסור לשמוע לו , כמו שמפורש אצל יהושע : כָּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶ֣ה אֶת־פִּ֗יךָ וְלֹֽא־יִשְׁמַ֧ע אֶת־דְּבָרֶ֛יךָ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּצַוֶּ֖נּוּ יוּמָ֑ת רַק֩ חֲזַ֨ק וֶֽאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ כְּכָל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל־תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔יל בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ ׃ לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵפֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה . אבל פה , מה ראה אליהו שלא לרדת מן ההר כשמלך ישראל ציוה עליו שירד משם ?

אחרי מות אחזיהו מלך אחיו , יהורם בן אחאב . היורם הזה יצא למלחמה נגד מואב ביחד עם המלכים של יהודה ושל אדום , אבל הם שכחו את הג ' ריקנים בבית , ובאמצע המדבר הם רצו פתאום שאיזה נביא יגיד להם איפה יש פה במקרה ברזיה . מאתרים בין החפ " שים את אֱלִישָׁ֣ע בֶּן־שָׁפָ֔ט אֲשֶׁר־יָ֥צַק מַ֖יִם עַל־יְדֵ֥י אֵֽלִיָּֽהו , וַיֵּֽרְד֣וּ אֵלָ֗יו מֶ֧לֶךְ יִשְׂרָאֵ֛ל וִיהֽוֹשָׁפָ֖ט וּמֶ֥לֶךְ אֱדֽוֹם . ואלישע הנביא נותן לכל אחד מהמלכים מנה שונה של כבוד . למלך אדום אינו מתיחס כלל , הוא אויר בשבילו . אל מלך ישראל הוא מדבר , אבל רק כדי לבזות אותו : לוּלֵ֛י פְּנֵ֛י יְהֽוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה אֲנִ֣י נֹשֵׂ֑א אִם־אַבִּ֥יט אֵלֶ֖יךָ וְאִם־אֶרְאֶֽךָּ . מה חוסר דרך הארץ הזה לפני המלכות ?

מי שמלך אחרי יהורם הישראלי , יהוא בן יהושפט בן נמשי , הטיח בפניו בעת החלפת המשמרות : זנוני איזבל אמך וכשפיה . איזבל , אנחנו זוכרים , היתה לא רק מרשעת , גם היה לה ייחוס : היא היתה בת אתבעל מלך צידנים . לא כתוב מאיזה עם היתה אמה , ומן הסתם היא היתה מאותה אומה כמו אביה , כלומר צידונית . ולפי הידוע לנו מהליכות חצר אחאב ומנהגיו אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה ' אין להניח שאשתו איזבל המושלת בו הוכרחה להתגייר , אלא ודאי היא נשארה כנענית כמו שנולדה , ולפי זה גם בניה כנענים היו כמוה .

והרי בתורת משה כתוב מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֨יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא . אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא , אין זה המלך שנאמר עליו שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ שתהא אימתו עליך [ סנהדרין כ : ]. ומצאנו בתלמוד מקרה של מלך שלא היה מיוחס כראוי , אגריפס מבית הורדוס שבימיו נחרב המקדש , שהחניפו לו במשנה [ סוטה פרק ז קרוב לסוף ] אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה , מפני שמצד אחד מלך בפועל ואי אפשר היה למרוד בו , ומצד אחר היה מתנהג די יפה , ועל זה הביאו בגמרא [ סוטה מא : ] תנא משמיה דרבי נתן באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס – נתחייבו כלייה , לא פחות מזה , ורק חַֽסְדֵ֤י ה ' כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כעונש הראוי לאותה חנופה , כִּ֥י לֹֽא־כָל֖וּ רַֽחֲמָֽיו , ורק חרב בית חיינו ופוזרנו בין עמי הארצות .

ולאותו בן - זונה , שהוציא את הצבא למלחמה בקלות דעת בלי ההכנה הראויה , לא נתן אלישע הנביא כבוד , כי אסור היה להכיר במלכותו , כי באמת לא מלך ישראל היה אלא אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא , והרי לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֨יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י .

ספר החינוך מונה איסור מינוי מלך שאינו מאחינו בפרשת שופטים במצוה מספר תצ " ח :

שנמנענו מלהקים מלך עלינו איש שלא יהיה מישראל ואפילו יהיה גר צדק , ועל זה נאמר : „ לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא” . ואמרו , זכרם לברכה , בספרי : „‚ לא תוכל לתת עליך איש נכרי’ – מצות לא תעשה .” וכמו כן שאר המינויין אינו ראוי שנמנה עלינו בדבר מהדברים , לא מנוי תורנ ולא מנוי מלכות , איש שיהיה מקהל גרים , עד שתהא אמו מישראל , מדכתיב „שום תשים עליך מלך…” , ודקדקו חכמינו , זכרם לברכה : „ כל שׂימות שאתה משים עליך לא יהיו אלא מקרב אחיך .

שורש המצוה ידוע , כי מהיות הממונה לראש ולהכניע לכל ככל אשר ידבר צריך להיות על כל פנים מזרע שהם רחמנים בני רחמנים , כדי שירחם על העם , שלא להכביד עולם בשום דבר מכל הדברים , ויאהב האמת והצדק והיושר , בידוע לכל שהוא ממשפחת אברהם שיש בה כל טובות אלו , וכענין שאמרו חכמי הטבע שטבע האב צפון בבניו .

מדיני המצוה שאמרו , זכרם לברכה , שאין מעמידין אלא מזרע ישראל ראש שררה , ואפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות . ואמרו גם כן שאין מעמידין מלך , ולא כהן גדול , למי שהוא ספר או בלן או בורסקי , לא שיהיו פסולין למלכות , אלא מפני שאומנותן נקלה מזלזלין בהם העם לעולם , ומי שיעשה מלאכות אלו אפילו יום אחד נפסל לשררות אלו .

ובמלכות ישראל כבר זכה בו דוד וזרעו לעולם ואין בידינו עוד לשנותה , כמו שאין בידינו עוד לשנות הכהונה מזרע אהרן , שנאמר עליו „כסאך יהיה נכון עד עולם” . ובביאור אמרו , זכרם לברכה , „ כתר מלכות זכה בה דוד” . וכל המאמין בתורת משה יודה על זה .

ויתר פרטי המצוה מבוארת במקומות ביבמות וסנהדרין וסוטה ונדה , וכבר כתבתי קצת בדיני המלוכה , כמנהגי , למעלה בסדר זה , במצות מינוי המלך . ( ובספר משנה תורה להרמב " ם הם בהלכות מלכים פרק א .)

ונוהג איסור זה לענין המלוכה בזמן שישראל על אדמתן ביישובן , והוא מן האזהרות שהם על כלל הצבור , ולענין שאר שררות בישראל נוהג איסור זה בכל מקום , שאסור להם מן התורה למנות על הצבור אדם שאינו מבני ישראל .

ומשורש המצוה אתה דן שאסור גם כן למנות על הצבור אנשים רשעים ואכזרים . והממנה אותם , מפני קורבה או מיראתו להם או להחניפם , לא תסור רעה מביתו ועל קדקדו של אותו רשע ירד . ומי שלא ירא מכל אדם להועיל לרבים בכל כחו , שכרו יהיה אתו מאת השם יתברך תמיד בעולם הזה , ונפשו בטוב תלין לעולם הבא , וזרעו יירש ארץ  :

ואם יהורם , שמלך רק אחרי אחזיהו , היה בנה של איזבל הגבירה מלכת אחאב , מסתבר שגם אחזיה , שמלך מיד אחרי אחאב , לא היה בן אשה אחרת , אלא בן איזבל . ונמצא שגם הוא היה איש נכרי ולא ראוי לכבוד מלכים של ישראל .

ומעתה מבואר הכל , מצווה היה אליהו הנביא לפרסם את אי הציות לאחזיה , ואסור היה לחיילים שנשרפו להתמכר ולשרת במנגנון השלטון של אחזיה בן איזבל , ואסור היה להם ללכת לאכוף רצונו של אותו בן זונה על מי שבחר לשבת בראש אותה גבעה


אפשרות אחרת / אראל

אם הבנתי נכון, לדבריך, ההבדל בין אחאב לבין בניו לא נובע מהמעשים שלהם (שהרי כולם היו רשעים באותה מידה) אלא רק מהייחוס - אחאב היה בן לאם יהודיה ובניו היו בנים לאם כנענית.

אבל ייתכן שיש הבדל גם במעשים:

אחאב חלק כבוד לאליהו:

  • כשאליהו אמר לו לאסוף את נביאי הבעל להר הכרמל, אחאב ציית;
  • כשאליהו אמר לכל בני ישראל לשחוט את נביאי הבעל בהר הכרמל, אחאב שיתף פעולה או לפחות לא התנגד;
  • כשאליהו אמר לאחאב שחטא, אחאב נכנע וקרע את בגדיו.

אמנם, אחאב היה חלש-אופי ונתן לאיזבל לרדוף את נביאי ה', אבל הוא עצמו חלק כבוד לנביאים, ועל כן גם הנביא חלק לו כבוד, שנאמר "כי מכבדיי אכבד...".

לעומת זאת, אחזיה שלח את מלאכיו לבזות את הנביא, ועל כן גם הנביא ביזה אותו, שנאמר "... ובוזיי יקלו".

הערה נוספת - לענ"ד ההשוואה בין אליהו לבין שמעי בן גרא אינה נכונה: שמעי היה איש פשוט, והמלך לא היה חייב לחלוק לו כבוד, ומותר היה לו לצוות עליו פקודות שרירותיות (גם, למשל, לרדת מראש גבעה בארץ ישראל); אבל אליהו היה נביא ה', וגם מלך כשר למהדרין אינו רשאי לתת פקודה מבזה לנביא ה'.

תגובות