קוד: סוד ושיח בתנ"ך
סוג: סיפור
מאת: טל רבינוביץ
אל: האתר
בתגובה ל: תמר כלת יהודה שנשלח על-ידי רענן ב:
סוד ושיח
מאת: טל רבינוביץ'
דרכו הטבעית של הסוד היא למעשה היפוך תכליתו: להתגלות. אם לא יתגלה... יתכלה. מרגע שפסק אדוניו מלחיות, פסק גם הסוד מלהיות, הוא הפך לכלום, ל"אין", ל"ריק". הסוד לכן חייב את בעליו, אשר ישמרו, יכילו ויסתירו מאחרים.
הסוד, בדרך כלל נשמר בתוך כלי מיוחד הקרוי לִבו של האדם. זאת למרות שדווקא המוח הוא האמון על תפקיד השמירה והוא שמבצעו בפועל. אך גם לזאת יש הסבר והוא נקשר להיבטים רגשיים של מושג הסוד... כפי שעשוי להתבהר בהמשך והוא מענייננו כאן.
המשותף לאדם המגלה את סודו לעומת זה הקובר את סודו עמו, הוא לקיחת האחריות על דרכו, על גורלו, על עתידו ועל דינו של הסוד. ישנם סוגים רבים של סודות, (סודות צבאיים, סודות מדיניים, סודות מיטה...), ישנם סיווגים לסודות, (חסוי, סודי, סודי ביותר...), ישנם תארים לסודות (סוד כמוס, סוד טוב, סוד רע, לפרה ולסוס...), וישנם תפקידים לסודות (להגן על המולדת, לרגל על המולדת, להציל או לרמוס חיים...), ועוד.
בתורתנו שלל סודות. עוד במעשה הבריאה אנו למדים על סודות האדם מאלוהיו (סוד התפוח, סודו של קין...) אך מכיוון שבורא עולם יודע כל ואין דבר הנסתר מעיניו ומבּינתו, הרי שאין מדובר בסודות של ממש. הסודות האמיתיים הם אלה שבין אדם לחברו, ולדוגמה, הינה סודה של תמר מיהודה כפי שמובא בספר בראשית.
תמר, לאחר מות בעלה חיכתה לשווא להינשא בשנית לאחד האחים של בעלה (בניו של יהודה). משראתה כי הדבר אינו קורה החליטה לעשות מעשה. כאישה היודעת את רצונה לקחה אחריות על גורלה ורקמה תכנית סודית. היא התחפשה לזונה וארבה ליהודה "בפתח עיניים אשר על הדרך תמנתה" (ככתוב בספר בראשית פרק ל"ח), כדי לפתות אותו, בהיותו גם הוא אלמן. תקוותה הייתה להינשא לו וללדת ילדים.
את מגעה עם יהודה בפתח-עיניים שמרה בסוד ותכננה היטב את עיתוי גילויו.
לאחר המעשה, ביקש יהודה לשלם לתמר את התמורה באמצעות גדי עזים מובחר מן הצאן. עם הסדר זה (שוטף + 30), ביקשה תמר כי ישאיר בידה עירבון עד אשר יגיע התשלום: "ותאמר: חותמך ופתילך ומטך אשר בידך" (שם, פסוק י"ח).
יהודה חזר לביתו ושלח אל תמר את עוזרו עם הגדי. אך העוזר לא מצאה בשום מקום שכן היא הסירה זה מכבר את תחפושתה וחזרה לבית יהודה ולבגדי אבלה כשברחמה תאומים ובאמתחתה חפציו האישיים של יהודה, אבי ילדיה לעתיד.
מקץ שלושה חודשים ניגלה הריונה והיא הואשמה בזנות. משנודע הדבר ליהודה ציווה להמיתה בשרפה
כי הביאה קלון על ביתו ("זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים, ויאמר יהודה: הוציאוה ותישרף" שם, פסוק כ"ה).
לתמר לא נותר אלא לגלות את סודה על מנת שחייה ינצלו ועל כן היא הציגה את הפתיל, את החותמת ואת המטה ואמרה: "לאיש אשר אלה לו אנכי הרה..."
בכך ניצלו חייה: יהודה זיהה את חפציו ולקח את מלוא האחריות. גילוי הסוד היה למטרת הצלת חיים.
* * *
לא תמיד גילוי הסוד מציל חיים, אך פעמים רבות יש בו ברכה רבה ולו בעצם ההקלה שבשחרורו והוא נותן איכות חיים.
מאז צאת ספרי "כלה ונחרצה" (ספריית הפועלים), מגיעים אליי רבים עם סודם, מי בשיחת טלפון, מי במכתב ומי בפגישה. אכן, דרכו הטבעית של הסוד היא להתגלות (ולא להתכלות) והרי בפניכם שני סודות שיצאו אל האור בשבוע האחרון (מבלי לפגוע בזכויות).
בתחילת השבוע נשאתי הרצאה בפני נשים וגברים מבוגרים מאוד בבית "דור כרמל" שבחיפה. זהו מקום דיור מוגן ויוקרתי לאוכלוסייה מבוגרת מהמעמד החברתי-כלכלי הגבוה. ממוצע גילם של המאזינים היה שמונים ובשל שמיעתם הלקויה של מקצת מהנוכחים נתבקשתי להאט את קצב דיבורי ולהקפיד על דיקציה ברורה ורהוטה במיוחד. עוד נאמר לי כי עליי לסיים בדיוק בשעה שבע בערב כי חלק נכבד מקהלי צריך ליטול תרופות בשעה זו ועל כן יעזוב. קהלי היה צלול בדעתו, משכיל ובעל רמה כלכלית גבוהה. ההערות, השאלות והתגובות בזמן ההרצאה העידו על תקשורת טובה אשר נוצרה בינם לביני ומיותר לומר כי עבורי זו הייתה חוויה יוצאת מן הכלל, מרגשת ומחממת לב.
לאחר ההרצאה, ניגשה אליי קשישה נשענת על הליכון וביקשה ללוותני עד למכוניתי. בדרכנו סיפרה את סיפורה כילדת קיבוץ אשר הוריה התגרשו. למרות שגוללה בפניי סיפור עצוב חיוכה לא מש מפניה: "...לא הייתה אלימות בבית ולא הבנתי למה הם התגרשו. מעולם לא דיברו איתי על כך וכל חיי שמרו את הסוד הזה ממני. גם אני שמרתי את זה בסוד מהחברים. בתקופה ההיא... מי התגרש בכלל? לא דיברו על זה! כילדה, אני זוכרת את המבטים ואת ההתלחשויות מסביב בכל מקום אליו הגעתי. תביני... היום כולם מתגרשים אבל אז... בקיבוץ... להתגרש... את לא יכולה לתאר לעצמך עם איזה סוד אני חייתי... כל החיים שלי. אמי נפתרה לפני שנים רבות ואני לא הספקתי לדבר איתה על זה... כל חיי חייתי עם הסוד הזה ועד היום אני לא יודעת למה בעצם הם התגרשו..."
מלבד להקשיב לסיפורה לא היה לי תפקיד נוסף: לא שאלתי, לא ייעצתי, לא עודדתי ואף לא תמכתי... רק הקשבתי וחייכתי אליה בחזרה. כשסיימה לספר הודתה לי על שהגעתי וחיזקה את ידיי שאמשיך ואופיע בעוד מקומות. "קראתי את ספרך וכל כך הבנתי אותך... את יכולה להבין אותי, נכון?"
לאחר דקות ארוכות נפרדתי מהאישה אשר בערוב ימיה החליטה לפרוק את משאה הכבד ורב השנים ומכיוון שלא אמרה לי את שמה, אקרא לה, תמר.
* * *
בסיפורי השני זוג הורים מבוגר ממרכז הארץ אשר ביקש להיפגש עמי בנוגע לבתם. גם הם פנו אליי בעקבות פרסום ספרי "כלה ונחרצה".
התכוננתי לשמיעת סיפור קורע לב על בת שהתחתנה עם גבר אלים, או על אישה שמגדלת את ילדיה בפחד פן אביהם יפגע בה או בהם אם תתלונן במשטרה, סיפור על ניצול, על חוסר אונים, על חוסר צדק, על מצוקה... אך לאחר שסיימו לספר את קורותיהם שאלתי: "ואיפה האלימות במשפחה שבסיפור שלכם?"
"אין", אמרו.
"אין?"
"אין" חייכו בעצב.
"אז למה פניתם אליי? במה אני אוכל לסייע לכם? למה דווקא אני?"
"כי את תביני", השיבו.
את שמותיהם של בני הזוג אני יודעת, אך מטעמים ברורים מנועה מלגלות. הם חיים עם סוד קשה ומתמודדים איתו מדי יום זה מספר שנים. סודם יישמר עמי, כמובן, עד אשר יוגד לי אחרת ואני מקווה כי מצוקתם תיפתר.
באותו הערב, לאחר שהשכבתי את ילדיי, המשכתי להרהר באותו זוג אשר עשה את דרכו אליי לחיפה רק כדי לחלוק עמי את סודם ולא להישאר איתו לבד. "באנו לספר לך", חזרו ואמרו, "אנו מקווים שאיננו מקשים עלייך", הוסיפו, "איננו רוצים לגזול מזמנך, יש לך ילדים קטנים בבית... רק את תביני".
נזכרתי בתמר.
למחרת, לאחר חזרה לביתי מיום עבודה, עברתי על הדואר האלקטרוני וגיליתי הודעה מבני הזוג: "לטל שלום, היה כדאי לבוא במיוחד לחיפה כדי לפגוש אותך".
* * *
הסוד הוא כמשא ולו שני צדדים; האחד – שמירתו והשני - גילויו. וכשם שדרכו של משא להיפרק, כך דרכו של הסוד – להתגלות. לעצם הגילוי בעיתוי הנכון יש חשיבות שהיא פעמים גדולה אף יותר מחשיבות שמירתו. לא טוב היות האדם לבדו... אבל הוא לבדו כשהוא עם סודו.