הן בעוון חוללתי, ובחטא יחמתני אמי

קוד: ביאור:תהלים נא7 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

בפרק שמתאר את תפילותיו של דוד לאחר חטא בת-שבע, נאמר בין השאר (תהילים נא7): "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי, וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי". מה הקשר לפרק?

1. ע"פ מצודת-דוד, שמסתמך על כמה מדרשי חז"ל, דוד נוצר ממעשה שהיה בו קצת חטא - אביו של דוד בא אל אשתו כשחשב שהיא שפחתו; החטא הזה, חטא במחשבה, דבק בדוד והכניס בו יצר-רע חזק במיוחד.

2. ע"פ דעת מקרא, דוד מאשים את עצמו שהוא מלא חטאים עוד מרגע שנולד, כעין הפסוק ישעיהו מח8: "...כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ".
3. לכן נראה לי ביותר פירוש רש"י, שפירש "ואיך לא אחטא, ועיקר יצירתי ע"י תשמיש הוא, שכמה עוונות באים על ידו". יצירת האדם מתחילה במעשה שיש בו תאוה מינית, והתאווה הזאת טבועה בו, וגורמת לו לפעמים לעשות עוונות; בפרט, התאווה הזאת היא הגורם לחטא דוד עם בת-שבע. דוד מצטדק וטוען, שהחטא שלו נבע מתוך תאווה שטבועה בו עוד מיצירתו.

כמובן שזה אינו תירוץ מספק, עיקר מטרתו של דוד בפרק זה היא ללמדנו מה *לא מספיק* לעשות כדי לחזור בתשובה: לא מספיק לתלות את האשם ביצרים מולדים; לאדם יש בחירה חופשית והוא צריך להשתמש בה.

תגובות