קוד: נ = נתתי את עצמי לה' בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
תגובה ל: תהילים קיט שנכתבה ב15:37:38 08.05.2005
תהלים קיט, בית נ (פסוקים 105-112):
105 נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ; וְאוֹר
לִנְתִיבָתִי.
106 נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה - לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי
צִדְקֶךָ.
107 נַעֲנֵיתִי עַד-מְאֹד; ה', חַיֵּנִי
כִדְבָרֶךָ!
108 נִדְבוֹת פִּי רְצֵה-נָא, ה'; וּמִשְׁפָּטֶיךָ
לַמְּדֵנִי!
109 נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד; וְתוֹרָתְךָ לֹא
שָׁכָחְתִּי.
110 נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי; וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא
תָעִיתִי.
111 נָחַלְתִּי עֵדְותֶיךָ לְעוֹלָם: כִּי-שְׂשׂוֹן
לִבִּי הֵמָּה.
112 נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ - לְעוֹלָם עֵקֶב.
בבית נ אין מילה שמתחילה ב-נ שחוזרת פעמיים, אך פעמיים מופיעה האות נ של בניין "נפעל", בניין שמבטא סבילות והכנעה - "נ שבעתי
" (מלשון "שבועה"), "נ עניתי
" (מלשון "עוני").
בהמשך הבית מופיעות כמה מילים שקשורות לנתינה וקבלה - "נדבות
", "נתנו
", "נחלתי
" (מלשון נחלה = ירושה).
ייתכן, שהנושא המרכזי בבית זה הוא - ההכנעה והנתינה לה' ולתורה.
נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ; וְאוֹר לִנְתִיבָתִי" - דבר ה' מאיר את דרכי, רק לאורו אני הולך, כל שאר הדרכים חשוכות ואני לא רואה אותן כלל; "
נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה; לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" - אני מחייב את עצמי בשבועה - חיוב מוחלט וסופי - לקיים את התורה; "
נַעֲנֵיתִי עַד-מְאֹד; ה', חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ!" - אני עני וכנוע, ומצפה שה' יחיה אותי.
נִדְבוֹת פִּי רְצֵה-נָא, ה'; וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי!" - נתינה של מילים (תפילה או דברי-תורה שאדם אומר בפיו); "
נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד; וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" - נתינה של החיים (כאדם שמחזיק את חייו בידיו, ומוכן תמיד לתת אותם אם יתבקש; ע"ע ביטויים של מסירות נפש במקרא). ולא רק המשורר נותן - גם הרשעים נותנים: "
נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי; וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי" - המלכודת שטומנים הרשעים נתפסת בעיניו כמתנה, כאתגר שמחזק את הקשר שבינו לבין התורה (ע"ע ); "
נָחַלְתִּי עֵדְותֶיךָ לְעוֹלָם: כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה" - הפועל "נחל" מתאר קבלה - בדרך-כלל של חלק מהארץ ("נחלה"), אך במקרה זה ה"נחלה" היא עדות ה'. המשורר רוצה להגיד, שהוא מוותר על חלק ונחלה בארץ, והנחלה היחידה שהוא רוצה היא - עדות ה' (כעין מה שנאמר על הלויים ב דברים יח2 : "
ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו, ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו"); "
נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ - לְעוֹלָם עֵקֶב" - אני מטה ומכוון את כל מחשבותיי לקיים את חוקיך, לנצח, עד סוף חיי.
אחרי 13 צעדים בעולם התורה, בבית ה-14 המשורר צריך לבחור - הוא צריך להחליט למי הוא נותן את עצמו. והוא בוחר, בהכנעה רבה, לתת את כל כולו לה' - מרגליו ועד לבו, מדברי-פיו ועד כל חייו.