עד מרמה לא יכול להציל

קוד: ביאור:משלי יד25 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יד25: "מַצִּיל נְפָשׁוֹת עֵד אֱמֶת, וְיָפִחַ כְּזָבִים מִרְמָה"

אדם המעיד עדות אמת, מציל את שתי הנפשות - של הזכאי וגם של החייב;   אולם -

אדם המעיד עדות מרמה, ומבטיח לחייב שעדות זו תציל אותו, מפיח כזבים, מבטיח הבטחות-שווא שיגרמו לאכזבה.

עצות

כשחבר שלנו נאשם בעבירה, ואנחנו יודעים שהוא אכן אשם, יש לנו נטיה להסתיר את האמת כדי שלא לפגוע בו. ספר משלי קובע, שבסופו של דבר רק האמת מצילה את הנפש:

עד אמת מציל את שתי הנפשות - גם את נפשו של האיש הזוכה בדין, אבל גם את נפשו של היוצא חייב בדין! משפט צדק מאפשר לו לכפר על אשמתו ולשקם את חייו: "מציל נפשות - נפש העושק ונפש העשוק. נפש עשוק הוא מציל, כי השב ישיב לו העושק אשר עשק; ויציל נפש העושק מן העוון, ויכלאנו מבוא בדמים, ויחשוך נפשו מני שחת" (ר' יונה גירונדי). 

(כמובן, הכוונה לעדות בבית משפט השופט בצדק).

על פי הפשט, נפש = חיים, והפסוק מדבר על הצלה בעולם הזה; אך יש שפירשו שהכוונה לנפש הרוחנית, והפסוק מדבר על הצלה בעולם הנשמות: "עד אמת מציל שתי נפשות - נפש הנגזל מעשקו, וגם את נפש הגזלן הוא מציל מדינה של גיהנם. והצלתו מעולה יותר מהנגזל, כי הצלת הנגזל הוא בממון לבד... הצלת הגזלן הוא לנשמתו... ועוד: מציל נפשות, כי הגוזל דבר מחברו ולא החזירו עד כלות ימיהם, מוכרחים שניהם, הגזלן והנגזל, לבוא בגלגול, ולכך, כשמחמתו תוחזר הגזילה לבעליה, הוא מצילם מגלגול..." (הגאון מווילנה).

החצי הראשון של הפסוק פונה אל העד, ומעודד אותו להעיד כדי להציל נפשות; החצי השני פונה אל הנאשם, ומלמד אותו שלא לסמוך על עד שקר המבטיח להציל אותו:

כזב = הבטחה שאינה מתקיימת;  עד מרמה, גם אם הוא מעיד לטובת הנאשם, לא יצליח להציל את הנאשם. בסופו של דבר המרמה תתגלה, ותגרום לו נזק רב יותר. ולכן, אם אדם מבטיח לנאשם שיציל אותו ע"י עדות של מרמה - זוהי הבטחת שווא, הוא מפיח כזבים ומבטיח הבטחות שלא יוכלו להתקיים.