קוד: ביאור:משלי כט23 בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אראל
אל:
משלי כט23: "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד
"
גאווה גורמת לאדם להתנהג בצורה ש משפילה אותו;
ולעומת זאת, שפל-רוח גורם לאדם להתנהג באופן התומך (מבסס) את כבודו.
בתנ"ך ישנם סיפורים רבים שהמסר העולה מהם מתאים לפסוק זה. הנה חמש דוגמאות (ע"פ תנחומא בר אבא, במדבר רבה יג ג):
אמר רבי אבא בר כהנא: מהו ועתה?
אלא שאמר לו הקדוש ברוך הוא: אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך.
ואמר אדם: אי אפשי.
הקב"ה אמר: ועתה ואמר אדם: פן, אי איפשי.
אמר רבי שמעון בן לקיש: כיון שיצא אדם מן הדין, התחיל מחרף ומגדף.
נאמר כאן,
כרובים (שם):
וישכן מקדם לגן עדן את הכרוכים.
ונאמר בסנחריב,
כרובים (ישעיה לז):
ה' צבאות יושב הכרובים.
מה להלן חרופים וגדופים, אף כרובים שנאמר כאן, חרופים וגדופים. הוי,
גאות אדם תשפילנו, לפי שנתגאה על הקדוש ברוך הוא מעשות תשובה, השפיל אותו וגרשו מגן עדן.
שהשפיל רוחו, ואמר (בראשית יח): ואנכי עפר ואפר, לכך קרא אותו הקדוש ב"ה (יהושע יד): האדם הגדול בענקים, שם זה גדול, מן אדם הראשון.
אמר רבי ברכיה הכהן, בר רבי בשם רבי לוי: אמר הקב"ה: יהודה אתה השפלת עצמך מפני אחיך הקטן הימך, חייך! כשיוקם המשכן ויבאו השבטים להקריב, אין אחד מהם מקריב ראשון לפניך, אלא חולקים לך כבוד, ואתה הוא שתקריב ראשון. הדא הוא דכתיב (במדבר ז): ויהי המקריב ביום הראשון למטה יהודה וגו':
-
על-פי המדרש על ספר דברים, הענוה היא התכונה שה' הכי אוהב בעם ישראל; ראו
דברים ז7: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים
" (פירוט).
-
בפרקים קודמים כבר נאמר שהגאווה גורמת לשברים וכישלונות,
משלי טז18: "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ
" (פירוט),
משלי יח12: "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה
" (פירוט). אולם, ישנם אנשים, שהגאוה כה חשובה להם, עד שהם מוכנים אפילו להישבר ולהיכשל, ובלבד שלא תיפגע גאוותם. לאנשים כאלה פונה הפסוק שלנו ואומר:
הגאווה לא רק גורמת צרות בעולם החומר, אלא בסופו של דבר גם
משפילה והורסת את הגאווה עצמה.