איך להגיש בקשות

דקויות

הפסוק מתייחס למושג כללי "דָּבָר"; מהו אותו "דבר"?

דָּבָר = מעשה

לפי רוב המפרשים, הסתר דבר = להסתיר את מעשי ה' בבריאת העולם ולא לדון בהם ברבים. איך זה מסתדר עם דברי דוד בכמה מקומות, למשל, תהלים צו3: "סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ"? כמה תשובות:

1. ספר תהלים מדבר על מעשי ה' בעולם האנושי - הישועות שהוא עושה לנו, שאותם חשוב לפרסם בגויים; אבל ספר משלי מדבר על מעשי ה' שהם מעל ההשגה האנושית, כמו הסיבות שבגללן נברא העולם, שאותם יש להסתיר, כדי שלא נבוא להבין אותם בצורה שטחית שפוגעת בכבוד ה': "כבוד אלהים הסתר דבר - עד שלא נברא העולם, וכבוד מלכים חקור דבר - משנברא העולם" (רבי לוי, ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א; וכן אבן עזרא ו יהודה אייזנברג). לעומת זאת, את מעשי המלכים האנושיים יש לחקור ( = לבדוק עד הקצה), כי אותם אנחנו כן יכולים להבין, וזהו כבודם של המלכים - שנבין את הסיבות שבגללן עשו מה שעשו.

לפי זה, הפסוק הבא מסביר מדוע אי אפשר להבין את מעשי ה', משלי כה3: "שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר" (פירוט): 'השמיים כה גבוהים והארץ כה עמוקה, עד שאפילו המלכים, עם כל המשאבים שעומדים לרשותם, לא יכולים לחקור ולהבין אותם עד הסוף'.

2. הפסוק במשלי מדבר לא רק על מעשים אלא גם על חוקים - חוקי ה' בתורה הם מעל ההשגה האנושית ואי-אפשר להבין את טעמם עד הסוף, ולכן, כבוד ה' הוא להסתיר את טעמי המצוות, כדי שלא נבוא להבין אותם בצורה פשטנית מדי; אבל חוקים שנקבעו ע"י בני אדם, כמו הגזירות והסייגים שקבעו חכמי ישראל בכל הדורות, נמצאים בתחום הבנתנו, וכבודם הוא דווקא שנחקור ונבין את הסיבות שבגללן גזרו מה שגזרו (רש"י). אמנם, בתקופת התלמוד היה מקובל, שכאשר חכמים גוזרים גזירה, הם מסתירים את טעמה למשך 12 חודשים, עד שהציבור יתרגל לקיים את הגזירה; אך לאחר 12 חודשים היו מגלים את הטעם.

גם לפי שני הפירושים הללו, עיקר החידוש של הפסוק הוא בחלק השני: המלך אינו אלהים, ולכן המלך צריך לאפשר לאנשים לחקור את פעולותיו. השקיפות אינה פוגעת בכבודו אלא להיפך, מראה שהוא שולט ביושר ושאין לו מה להסתיר: "המלך אינו אל, וניתן להעביר בקורת על מעשיו ומהלכיו. בעוד שמעשי האל לא ניתנים לחקירה, מלך שמבקרים את מעשיו אינו נפגע כבודו" (אורנה סביון).

דָּבָר = חכמה

3. הפסוק שלנו הוא הפסוק הראשון באוסף המשלים המתחיל ב משלי כה1: "גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה": "והנה, המשל הראשון שמצאו בשיור הזה הוא: כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר, לרמוז אליהם, שנסתרה עד אותו הזמן, כדי להמתין עד שיבוא המלך הצדיק והחכם שיחקור וידרוש בכל מאמצי כוחו כדי להשיגה" (רמ"ד וואלי).

כבוד אלהים הוא, להסתיר חלק מדברי החכמה, כדי שלא יתגלו לכל אחד, אלא רק לצדיקים המשתדלים בכל כוחם לחקור ולגלות.

דָּבָר = בקשה

4. ולענ"ד, דבר מלשון דיבור, בקשה:  הסתר דבר = להסתיר את הדברים שמבקשים מה' ולא לפרט יותר מדי: "במה שיבקשו מהשם יתברך, לא יהיה כבוד ה' יתברך שיודיע שאלתם, כי השם יתברך יודע הכל. הלא תראה, כי אשת ירבעם היתה מתנכרה בבואה אל אחיה השילוני, וטרם שהגידה לו דבר, אמר לה אחיה את דבר בקשתה, כאשר גלה אזנו השם יתברך. ואולם, כבוד מלכים הוא בהפך זה, רוצה לומר, לחקור הדבר הבא לפניהם באופן שלם כדי שיצא משפט אמת, כי הם אינם יודעים מהדברים רק מה שיודיעום, הפך מה שנמצא בזה בה' יתברך." (רלב"ג).

ואכן, מצאנו בתורה תפילה קצרה מאד, שבה המתפלל לא הזכיר אפילו את שמה של החולה שהוא התפלל בעבורה, במדבר יב13: "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר 'אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ'" (ראו תפילָהּ לרפואה).

מצד שני, מצאנו גם תפילה ארוכה הרבה יותר, דברים ט25: "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי אָמַר ה' לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם". מכאן למדו חז"ל שאין שיעור לתפילה - אפשר להתפלל בקיצור רב ואפשר להתפלל באריכות רבה (רבי אליעזר, תלמוד בבלי ברכות לד.).   

לכן, לענ"ד, הפסוק שלנו אינו מחייב להסתיר דבר, אלא רק מתיר להסתיר דבר - "כבוד אלהים הוא גם כאשר המתפלל מסתיר דבר ואינו מפרט; בניגוד למלכים, שכבודם מחייב לפרט". עיקר החידוש של הפסוק הוא בחלק השני, המחייב לחקור דבר לפני שפונים אל המלך, כי המלך אינו אלהים (ראו "עצות"). 

פסוק נוסף עם הביטויים חקר ו כבוד נמצא בהמשך הפרק, משלי כה27: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד" (פירוט).