קוד: ביאור:משלי כ29 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כ29: "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה
"
התפארת של בחורים צעירים היא כוחם הפיסי, המעיד על בריאות וכושר גופני; וההדר של אנשים זקנים הוא שער השיבה שלהם, המעיד על סיבולת וניסיון-חיים.
עד כמה יש להשקיע בפיתוח הכושר הגופני והכוח הפיסי? שאלה זו היתה אחת הגורמים למחלוקת קשה בין רבנים בארץ ישראל לפני כמאה שנה.
הראי"ה קוק כתב: "ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ
ישראל לחזק את גופם בשביל להיות
בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים,
העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם...
שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם, בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת
מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעליתה ע"י שירות ותשבחות, שאמר דוד מלך ישראל
בספר תהלים; אלא שע"י הכוונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, וע"י המעשים
המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל עולה הרוחניות החיצונית...
"
(אורות התחיה לד). לדבריו, לכושר גופני יש ערך רוחני נשגב.
רבנים מהעדה החרדית בירושלים התנגדו בתוקף לדברים אלה; הם ציטטו אותם על כרוזים שהפיצו בגנות הרב קוק, והשתמשו בהם כאחת הראיות לכך שדבריו של הרב קוק בספר "אורות" הם דברי כפירה, ויש להחרים את הספר ואת מחברו.
פסוקנו מחזק את דברי הרב קוק:
תפארת בחורים כוחם = הדבר שבו ראוי לבחורים להתפאר הוא הכוח הפיסי שלהם; מכאן ניתן להסיק, שהבחורים צריכים לעסוק בפעילות גופנית ולשמור על כושר גופני, כדי שיהיה להם כוח להתפאר בו.
שיבה = זקנה = גיל מבוגר; והדר זקנים שיבה = הדבר שבו ראוי לזקנים להתפאר הוא השיבה שלהם, שזכו להגיע לגיל מבוגר.הפסוק רומז, שכאשר האדם שומר על כוח וכושר גופני בגיל צעיר, הוא זוכה לאריכות ימים ו שיבה בגיל מבוגר: כאשר בחורים מתפארים בכוחם, זקנים מתהדרים בשער השיבה שלהם.
גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז, וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ" (פירוט)
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ, וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ" (פירוט)
וכן בדברי חז"ל: "בן שלושים - לכוח
"
(אבות ה א; ראו ר' יונה גירונדי על פסוקנו).
משפחה שיש בה גם
תפארת בחורים וגם
הדר זקנים היא משפחה שהולכת בדרך צודקת, ראו
משלי טז31: "עֲטֶרֶת
תִּפְאֶרֶת
שֵׂיבָה, בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא
" (פירוט).
מי שמגזים בגאוה והתפארות בכוחו עלול לנצל את כוחו לעשיית מעשים רעים,
וכדי להציל אותו ממעשים רעים, ה' מביא עליו פצעים ומחלות שיחלישו את כוחו,
כפי שנאמר בפסוק הבא,
משלי כ30: "חַבֻּרוֹת פֶּצַע תמריק[תַּמְרוּק]
בְּרָע, וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן
" (פירוט).
-
2. אולם יש שפירשו, שהפסוק בא דווקא לגנות את הבחורים, המתפארים בכוחם: "לפי הרוב, גזרותיו של המלך - כפי יועציו, ולכן יושיב אצלו יועצים
זקנים שמטים כלפי חסד, ולא
בחורים, שייחם לבבם מהר להטות כלפי דין, שהרי קלקלתו של רחבעם היתה מפני עצת הבחורים, כידוע
"
(רמ"ד וואלי).
וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ, וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו" (פירוט); וכתוצאה מכך איבד את הרוב.
2. שיבה = ישיבה, חכמה (דעת מקרא, הגר"א): לזקנים ראוי להתפאר בחכמתם. בגיל צעיר ראוי להשקיע בכושר גופני, אך בגיל מבוגר הכושר הגופני כבר פחות חשוב, הגוף ממילא עומד למות, וההשקעה הטובה ביותר היא דווקא בחכמה.
3. שיבה = שערות לבנות (ר' יונה גירונדי): לזקנים ראוי להתפאר בשערם הלבן, למרות שהוא מראה על חולשת הגוף, כי לכל תקופה בחיים יש תפקיד. הצעירים לא צריכים להתחפש לזקנים, והזקנים לא צריכים להתחפש לצעירים.