קוד: ביאור:משלי יג12 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יג12: "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב, וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה
"
כשחושבים על התוחלת (ההמתנה) הממושכת, שצריך עוד להמתין עד שנשיג את המטרה, הדבר מחלה את הלב, מדכא ומייאש;
אבל כשחושבים על התאווה שכבר באה, על כל מטרות-הביניים שכבר הצלחנו להשיג, הדבר משמח ומחיה את הנפש כמו עץ חיים.
שני צעירים מציבים לעצמם מטרה - לבנות בית בארץ ישראל - מטרה טובה לכל הדעות. הם עושה חשבון ומגיעים למסקנה, שכדי לבנות בית הם יצטרכו סכום כסף גדול. כעת דרכיהם מתפצלות:
אדם א אומר "אני כל כך רחוק מהסכום הזה, אין לי שום סיכוי להשיג אותו". אז הוא מתעצבן, מקלל את המדינה, ועד שהוא כבר מצליח לחסוך סכום כסף מסויים - הוא מבזבז אותו על טיול בחו"ל "כדי לברוח מהמדינה המעצבנת הזאת".
אדם ב אומר "אני צריך לצמצם בהוצאות ולשים כל חודש סכום קבוע בצד". בכל חודש, כשהצליח לשים בצד את הסכום שקבע, שמח ואמר "כמה טוב לחיות במדינה הזאת, הצלחתי לעשות עוד צעד קדימה".
שני האנשים הללו נרמזו בספר משלי:
תוחלת = המתנה; מחלה = מחליאה, גורמת מחלה ל- לב = מקום המחשבות; כאשר האדם חושב על התוחלת הממושכה שלו = על הדברים שהוא מייחל להם כבר זמן ממושך ועדיין לא קיבל אותם - הדבר גורם למחלה בליבו = במקום המחשבות שלו, כלומר לדיכאון וייאוש.עץ חיים = עץ שהמחזיק בו ניצל ממוות, ובהשאלה - דבר המציל ממחלה וייאוש; כאשר האדם חושב על התאוה שבאה כבר - על הדברים שהתאווה להם וכבר קיבל אותם - על ההישגים הקטנים שכבר הצליח להשיג - הדבר מציל את נפשו כמו עץ חיים.
הרעיון נכון לא רק לקניית דירה אלא לכל מטרה אחרת לטווח ארוך, למשל לעשות תואר אקדמי: מי שיסתכל רק על התואר הסופי, ויראה כמה הוא רחוק - עלול להתייאש; אבל מי שיסתכל על כל הישג קטן בדרך, כל נושא שהוא מצליח ללמוד ולהבין, כל תרגיל שהוא מצליח להגיש, כל מבחן שהוא עובר - יתעודד וימשיך להתקדם עד שיגיע.
במקום לחשוב "כמה אנחנו רחוקים מהמטרה", עדיף לחשוב "כמה התקדמנו מאז שהתחלנו"; במקום לחשוב על הדברים שעוד לא קיבלנו, עדיף לחשוב על כל הדברים שרצינו וקיבלנו; לחשוב על מה שיש ולא על מה שאין.
1. מקובל לפרש: כשאדם מייחל = מקווה שיקרה משהו, והתוחלת היא ממושכת - הדבר גורם לו למחלה וכאב בלב = במקום המחשבות; וכשהדבר שהאדם מתאווה לו בא ומתגשם - הדבר מחיה אותו, כמו עץ חיים = דבר שהאוחז בו ניצל ממוות, כלומר, זה מציל אותו מייאוש ומכאב לב (ראו מצודת דוד, דעת מקרא).
הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה", כלומר, האדם צריך לחסוך ולצבור רכוש בהדרגה, קצת ועוד קצת, ולחכות בסבלנות עד שיהיה לו הרבה!
עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (פירוט), ומשמעות הפסוק היא "כשאדם עוסק בתורה שהיא עץ חיים - הדברים שהוא מתאוה להם באים ומתגשמים";
הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה" (פירוט), ודומה לרעיון של משלי יח14: "
רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה" (פירוט).
ולפי רמי ניר, ישנו משל מקביל ב
משלי יד30: "חַיֵּי בְשָׂרִים
לֵב מַרְפֵּא, וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה
" (פירוט).