קוד: מבנה משלי ט בתנ"ך
סוג: הבדלים2
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
העצה של ספר משלי היא, לא להתייאש אלא לפעול במרץ.
במשלי פרק ט מתוארות שתי נשים מנוגדות - "חכמות" ו"כסילות". הנשים מתוארות בצורה מאד דומה, כפי שאפשר לראות בטבלה הבאה:
| פסוקים 1-12 - חכמות |
פסוקים 13-18 - כסילות |
פסוקים 1-3: "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. טָבְחָה טִבְחָהּ, מָסְכָה יֵינָהּ, אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ, תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת". |
פסוקים 13-15: " |
פסוק 4: "מִי פֶתִי? יָסֻר הֵנָּה! חֲסַר לֵב, אָמְרָה לּוֹ -". |
פסוק 16: " |
פסוק 5: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי, וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי". |
פסוק 17: " |
פסוקים 6-11: "עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ, וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה.". |
פסוק 18: " |
פסוק 12: "אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ - לְבַדְּךָ תִשָּׂא". | |
שתיהן מנסות למשוך פתיים וחסרי-לב אל ביתן, אבל יש הבדלים ביניהן:
לשלוח את נערותיהכדי לקרוא לאנשים שעוברים ב"
מרומי קרת" (מרכז העיר). הכסילות לא צריכה לשלוח נערות - הבית שלה כבר נמצא שם - "
וישבה לפתח ביתה, על כיסא מרומי קרת".
בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה, טבחה טבחה, מסכה יינה, אף ערכה שולחנה... לכו לחמו בלחמי, ושתו ביין מסכתי"; לעומת זאת, הכסילות בכלל לא טורחת - כבר יש לה בית, והיא מגישה לאורחים שלה "
מים גנובים" ו"
לחם סתרים".
החכמה מתחילה בעמדה נחותה יותר - היא רחוקה ממרכז העניינים וצריכה להשקיע יותר בפרסום (לשלוח נערות שיפרסמו את המסרים שלה בציבור); אין לה גישה לתקציבים ציבוריים ולכן היא צריכה לבנות את ביתה ולהכין את כל סעודתה בעצמה.
היתרון היחיד שיש לחכמה הוא החריצות: בעוד הכסילות יושבת 'רגל על רגל' בפתח ביתה, ומחכה לפתיים שיעברו אצלה - החכמה עובדת קשה כדי להשפיע על הפתיים לטובה.
החכמה אינה מתייאשת ואינה מקטרת על עמדת הפתיחה הנחותה שלה; היא יודעת שדרכה, דרך
החכמה, מובילה לחיים: "עזבו פתאים
וחיו ואשרו בדרך בינה... כי בי ירבו
ימיך ויוסיפו לך שנות
חיים
", והדרך המנוגדת, דרך הכסילות, מובילה לשאול ולמוות: "ולא ידע כי
רפאים שם, בעמקי
שאול קרואיה
",
והיא עובדת במרץ על-מנת לשכנע את הפתיים שיבחרו בדרך החיים.
גם בספר קהלת מתואר מצב דומה,
קהלת י6: "נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים
": הסכל - הכסילות - נמצאת למעלה -
קרוב לשלטון, קרוב לצלחת וקרוב לתקציבים.
גם בפרק ח, המתאר את קריאתה של החכמה למנהיגי הציבור, החכמה והתבונה נמצאות מחוץ לעיר: "הלוא חכמה
תקרא, ותבונה
תיתן קולה.
בראש מרומים
עלי דרך, בית
נתיבות ניצבה. ליד
שערים לפי קרת;
מבוא
פתחים
תרונה
":
בדרך המובילה אל העיר, בבית הנתיבות = הבית העומד על פרשת דרכים, ליד שערי
הקריה וליד פתחי העיר, שם עומדות החכמה והתבונה ומנסות לשכנע את האנשים
הנכנסים לעיר והיוצאים ממנה להקשיב להן.
יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ. אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח. תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה', וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה".
מעבר לכך, נראה שארבעת הפסוקים הללו "תקועים" באמצע דבריה של החכמה
ונערותיה אל הפתיים, המתחילים בפסוק 6 ומגיעים לפחות עד פסוק 11: "עזבו פתאים
וחיו
ואשרו בדרך בינה... כי בי ירבו
ימיך
ויוסיפו לך שנות
חיים
". מה תפקידם של פסוקים אלה?
1. ייתכן שהפסוקים הללו גם הם דבריה של החכמה אל הפתיים. ישנם פתיים שחושבים שיצליחו להחזיר את חבריהם למוטב, אך החכמה אומרת להם שלא ינסו, כי כאשר החברים הם לצים ורשעים, הם לא יקשיבו לתוכחות; אם הם רוצים להשפיע, עדיף שיבואו לבית המדרש של החכמה, שם יוכלו לדבר עם חכמים וצדיקים, שיקשיבו להם וירצו לשמוע עוד.
2. וייתכן שהפסוקים הללו הם מאמר מוסגר ובו מדברת החכמה אל נערותיה או אל הקוראים, ומסבירה להם, שההזמנה "לכו, לחמו בלחמי...
" מתייחסת רק לפתיים - רק לאנשים
שחוטאים מתוך פיתוי וחולשה, ולא ללצים הלועגים לאחרים או לרשעים הפוגעים
באחרים; לאלה אין מקום בבית הספר, הם לא ילמדו, הם יקלקלו לאחרים.
וייתכן שרק הפסוקים 7-9 מתייחסים לנושא התוכחה וההשפעה על הזולת, והקטע
בפסוקים 10-12 הוא שוב דברי החכמה אל התלמידים - הפעם החכמה מדברת אל
התלמידים שכבר הגיעו לבית הספר, ומוסרת להם את השיעור הראשון - "תחילת חכמה, יראת ה'...
"