קוד: ביאור:משלי ד27 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ספר משלי מלמד, שהאדם לא צריך להציב את עצמו באף צד, כי הנטיה לכל אחד משני הקצוות היא רעה:
משלי ד27: "אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול, הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע
"
אין זה אומר שצריך לתמוך דווקא במפלגה שמגדירה את עצמה כ"מרכז", שכן ההגדרה הפוליטית של "מרכז" היא יחסית, מפלגה יכולה להגדיר את עצמה כ"מרכז" כאשר למעשה היא "שמאל" או "ימין". הפסוק אינו מתיימר לתת הגדרה מדוייקת למיקומה של נקודת האמצע, הוא אינו מתייחס לתוצאה הסופית אלא לתהליך שלפיו אדם מחליט באיזו דעה לתמוך. הפסוק אינו אומר על דרך החיוב "לך באמצע" אלא על דרך השלילה " אל תט ימין ושמאל ": אל תשים את עצמך מראש באף אחד משני הקצוות. דע שבכל אחד משני הקצוות יש טוב ורע, בדוק תמיד בכל מקרה לגופו מה טוב ומה רע בכל אחד מהקצוות, בחר את הטוב מביניהם ו" הסר רגלך מרע ".
ניתן לפרש לפי רעיון זה גם את הפסוקים הקודמים בפרק ד, פסוקים 23-27, המציינים כמה איברי גוף שונים שבהם יש לשמור על איזון:
משלי ד23: "מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר
לִבֶּךָ, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים
" -
לב הוא
מקום המחשבות והרגשות; איזון מתחיל מהלב - סגנון חשיבה מאוזן, המביא בחשבון את כל הצדדים של כל עניין. לכן, כדי לחיות חיים מאוזנים, יש לשמור על הלב
מכל משמר
(פירוט).
משלי ד24: "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשוּת
פֶה, ולְזוּת
שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ
" -
פה ושפתיים הם משל לדיבור.
עיקש
הוא
עקום וקשה;
נלוז הוא
עקום ונסתר;
והפסוק מלמד שיש להימנע משני סוגי הדיבור העקומים הללו, לשמור על איזון
בדיבור, לא לדבר באופן קיצוני וחד-צדדי, לא להחליט ש"אם אני שמאלני - אני
חייב תמיד להביע דעות שמאלניות" או להיפך. הפסוק מלמד גם על חשיבות
האיזון
בסגנון הדיבור - לא לעקם את כוח הדיבור לאחד משני הקצוות: לא לדבר הרבה או מעט מדי, מהר או לאט מדי, חזק או חלש מדי, וכו' (פירוט).
משלי ד25: "עֵינֶיךָ
לְנֹכַח יַבִּיטוּ,
וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ
" -
נוכח הוא
נכון וישר;
נגד הוא
מול העיניים;
והפסוק מלמד שיש לשמור על איזון בראיית המציאות - להסתכל על המציאות במבט
ישר ואמיתי, לראות את כל העובדות ולא רק את העובדות שמתאימות לצד מסויים.
לדוגמה, נניח שאנחנו דנים בשאלה "האם להתפשר עם האויב תמורת
שלום". מי שהולך בדרך קיצונית, יביא עובדות הסטוריות שמוכיחות שהתפשרות
אכן מועילה/מזיקה (בהתאם לדעה שהוא רוצה להוכיח), ויתעלם מעובדות אחרות.
מי שהולך בדרך האמצע, יביא את כל העובדות שבידיו וינסה לגבש כלל - מתי
פשרות מועילות ומתי הן מזיקות. ייתכן ששני אנשים יילכו בדרך האמצע ויגיעו
למסקנות מנוגדות, ובכל זאת יהיה אפשר לראות בבירור שהם נוקטים בשיטת "דרך
האמצע" לפי הגישה שלהם לבירור השאלה. ניתן גם לפרש שהפסוק מלמד על איזון
במידות ותכונות הנפש, המשתקפות בעיניים ובעפעפיים (פירוט).
משלי ד26: "פַּלֵּס מַעְגַּל
רַגְלֶךָ, וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכּנֹוּ
" -
פֶּלֶס הוא
לשון המאזניים, וגם משל לאיזון;
כַּן
הוא
בסיס, וגם משל ליציבות; והפסוק מלמד, שיש לשמור על איזון בהתנהגות ובהרגלים: "כללו של דבר, יילך במידה הבינונית שבכל דעה ודעה, עד שיהיו כל דעותיו מכוונות באמצעות. והוא ששלמה אמר:
פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו
"
(הרמב"ם בהלכות דעות ב ז, על פסוק 26), וכן לשמור על סדר יום מאוזן (פירוט).
משלי ד27: "אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול, הָסֵר
רַגְלְךָ מֵרָע
" - סיכום לכל הקטע - "ענין ההבטה וההשקפה המוטלת עליו בעיני בחינתו הוא
שישמר מהימין והשמאל
בכוונותיו, שהם קצות היתרון והחסרון אשר בכל המדות, רק שיכוין אל חוט
השערה אשר באמצע, ולא יחטיא. לפי שכל אחת מהקצוות הוא
הרע, והאמצע לבדו
הוא הנכון...
"
(עקדת יצחק עב), "אל תט ימין ושמאל - שצריך ליזהר לכתחילה שלא יסור מקו האמצעי לא לימין ולא לשמאל, לא לצד התוספת ולא לצד המגרעת, ובזה תסיר רגלך מרע
"
(מלבי"ם על פסוק 27).
אל תט ימין ושמאל - מן המשקל הטוב" (רש"י), משקל = מידה, יש להתנהג בכל התחומים במשקל ובמידה הנכונים. פירוש זה מתאים לפסוקים נוספים בספר משלי המדברים על איזון, ראו שביל הזהב.
2. ויש שפירשו
אל תט ימין ושמאל = אל תסטה ואל תשנה במאומה ממצוות התורה: "אל תט ימין ושמאול, מדברי תורה.
הסר רגלך מרע, מדרכן של רשעים;...
אל תט ימין ושמאול... בדברי חכמים.
הסר רגלך מרע... בדרך המינים
"
(מדרש משלי, ילקוט שמעוני), "אל תטה עצמך ימין ושמאל מדרך המצוות, אבל מרע הסר רגלך מכל וכל
"
(מצודת דוד). פירוש זה מתאים לפסוקים אחרים שבהם מופיע האיסור לנטות ימין ושמאל:
וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל"
עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (פירוט)
לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל"
וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם"
רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (פירוט)
וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול"
וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול"
וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול"
ודע כי בהתרחק ישראל אפילו מעט מהיכל המלך מיד פוגעים בהן מיני חיות רעות דובים ואריות ונחשים ועקרבים, וכ"ש אם ישראל פורצים הגדר שסביב ההיכל...וזה סוד אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע, אל תטה לצד ישמעאל שהוא בא מאברהם שהוא ימין, שהרי ישמעאל מקטרג' עומדת סביביו, ושמאל לצד יצחק שהוא מקום הפחד ושרי הפורענות, אלא הדבק בתפארת שהוא הקו האמצעי, ואינך ירא מכל רע, שהרי אתה עומד בהיכל פנימי, בהיכל המעדנים, מקום מנוחה, אין שטן ואין פגע רע. וזה סוד "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום וגו'". ושמור פסוק זה. וכתיב יש דרך ישר לפני איש ואחרית' דרכי מוות, זה סוד אל תט ימין ושמאל:" (ספר שערי צדק / רבי יוסף ג'יקטיליה).
מצד שני, במשלי ד 20-27 נזכרים איברי גוף רבים, ולכן ניתן לפרש שכל הקטע עוסק בשמירה על בריאות הגוף והנפש.
ומעניין שהרמב"ם,
בהלכות דעות,
איחד את שני הפירושים: בשלושת הפרקים הראשונים דיבר על חשיבות האיזון
בהתנהגות ובמידות הנפש, ובפרק הרביעי דיבר על חשיבות השמירה על הבריאות: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר
מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף,
ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים, ואלו הן:...
"
(רמב"ם הלכות דעות ד).