דרך תשובה

קוד: דרך תשובה בתנ"ך

סוג: השלמה2

מאת: פרידה (הגהה: עופר לביא)

אל: כפית ה'תשס"ג תשרי; שיעור נח"ת שבת ס"ב

הקדמה- מאמר זה הועבר לפני כשנה כשיעור בשבת נח"ת, אבל לצערי הגדול לא הצלחתי לגמור להעביר אותו. אי לכך ובהתאם לזאת אמרתי לאנשים שאני אכתוב את השיעור ל'כפית', ולשמחתי, כעת נמצא זמני בידי לעשות זאת.

---

פרק נ"א בתהלים מוגדר כפרק שבא להתוות את הדרך לחזרה בתשובה. ניתן לראות זאת בפרק עצמו. ניתן לראות 4 חלקים בפרק:

א - ב:

פתיחה - כותר. כאשר כתוב בראש מזמור 'ל' אזי ניתן לפרש זאת כ'בשביל' או ככותב מזמור. אבל כאן נראה כי דוד הוא כותב המזמור מאחר וכתוב "בבוא אליו נתן הנביא"; 'אליו'- מכוון לדוד. הזמן הכתוב בראש המזמור הוא בזמן שבא אליו נתן. ישנו הרמז ללשון הכתוב בשמואל ב י"ב, א: "וישלח ה' את נתן אל דוד ויבוא אליו". כאשר בא - לאחר שבא אל בת שבע.

ג - ט:

המילים המנחות בקטע הן משורש ח.ט.א. (או במשמעות הקרובה לו). בחלק זה דוד מתוודה ומבקש רחמים.

י - כא:

בקשה לתיקון על-ידי התחדשות הלב, והבטחה לתיקון מצידו של דוד על-ידי לימוד את דרכו של ה'.

כעת יש לעבור לפרק י"א בשמואל ב.

דוד קורא לאוריה והשאלה היא למה? בעצם ישנו ניסיון להעלים את החטא מעיני כל. כלומר אם יִוָלֵד ילד יחשבו שזה ילדו של אוריה ולא שזהו ילדו של המלך. כלומר, דוד חושש מזלזול של העם במלכם, כלומר חשש מאבדן השלטון, אבל בעיקר בגלל שזה זלזול כלפי שמיא (כי זלזול במלך שה' בחר הוא זלזול כלפי שמיא).

כאשר בת שבע מספרת לדוד שהיא בהריון, היא אומרת "הרה אנכי" (פס' ה). תמר אומרת ליהודה: "אנכי הרה" (בראשית ל"ח, כה). כלומר אותו ביטוי במילים אחרות. ומה שם, בפרשת תמר, הסיפור היה לרצונו של הקב"ה ולא היה בו חטא - אף כאן לא היה חטא (אחרת הכתוב לא היה משתמש באותה צורת ביטוי).

משל כבשת הרש מזכיר את נאום אליהו לאחאב לאחר גזילת כרם נבות (מלכים א כ"א). ממשל כבשת הרש נובע 'הגנבת וגם ירשת?' לעומת "הרצחת וגם ירשת? " (מלכים א כ"א, יט). שני המקרים דומים בכך שחמדו משהו של מישהו אחר (האישה-הכבשה או השדה). מה גם ששניהם נענשים על כך במוות להם ולזרעם [1].

חטא או לא?

במסכת שבת דף נו ע"א כתוב: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". אולם רוב הפרשנים אומרים כי לדוד ישנו חטא מסוים אם כן, זהו ניגוד.

דוד לא חטא באשת איש כפי שאסביר מיד, אבל ישנו חטא מסוים - מהו?

דוד לא חטא באשת איש בגלל "כל היוצא למלחמת בית דוד, גט כריתות כותב לאישתו" [2]. כלומר היא לא היתה נשואה כי ניתן לה גט. וכן אם היה חטא על נשיאת אשת איש היא נאמר: "על דבר אוריה ובת שבע" ולא רק "על דבר אוריה החתי". אם כן קיים חטא אחר מהו?

ישנם שני כיוונים: בין אדם למקום ובין אדם לחברו.

נפתח בבין אדם לחברו:

דוד חטא לאוריה החתי:

• בת שבע היתה מיוחדת לאוריה גם אם לא היתה נשואה לו רשמית (למשל כמו אישה מאורסת כיום). אליעם ובנו אוריה היו מגיבורי דוד, בין 37 המיוחדים ביותר. כאשר אדם בוגד באנשיו הקרובים אזי התמונה מצטיירת לא כל-כך טוב. כלומר דוד לקח דבר המיועד למישהו אחר, וזה משנה את החשיבה עליו ומערער את אמון חייליו בו.

• למרות שהיה מורד במלכות [3] היה צריך לדונו בבית דין. [4]

• חטא נגד אוריה בכך שלקח המיועדת לו באי צדק. [5]

• דוד מכניס שיקולים זרים לשיקולי המלחמה כדי להרוג אדם. שוב התמונה מצטיירת לא טוב. מה גם שלו היה מפקיר את אוריה בלבד ניחא. אבל לגרום לחיילים נוספים למות באשמתו, עקב סכסוך פנימי זה לא הדבר שלמנהיג ראוי לעשות.

אולם בנוגע לשאלה- האם דוד נענש על כך?, הדעות חלוקות:

הדעה הראשונה היא שמכיוון שאוריה היה מורד במלכות, היה מגיע לו למות ולכן דוד לא נענש על כך [6]. וכן "ואותו הרגת בחרב בני עמון" מה על חרב בני עמון אינך נענש גם על אוריה אינך נענש... [7]

והדעה השניה שדוד אכן נענש [8] בגלל ששינה את מערכי המלחמה וכך נהרגו עוד חיילים נוסף על אוריה, שאולי לא היו מתים. כלומר, בעקיפין, דוד גרם למותם ןלכן נענש.

הפן השני של החטא הינו חטא כלפי המקום.

• "מדוע בזית לעשות הרע בעיני ה'" - רבי אמר: כי עקב הלשון המיוחדת ניתן להבין כי אין כל רע במעשים אולם הכוונה לא היתה טובה ולכן נענש - "לב טהור ברא לי אלקים".

• דחיקת השעה (גרימה להקדמת מותו של אדם) להרג יהודי - שפיכות דמים [9].

• הוספת כוח לעבודה זרה [10].

• הפרת הברית [11].

מהי הברית?

דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל, אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה אומרים: אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב ולא אומרים אלהי דוד, אמר, הם נבחנו אצלי ואתה לא נבחנת, אמר לפניו: רבונו של עולם, "בחנני ה' ונסני" (תהלים כ"ו, ב). אמר: אבחון אותך והיטיב עמך, כי להם לא הודעתי למפרע על הנסיון, ולך אני מודיע שאנסה אותך על דבר ערווה. מיד "ויהי לעת ערב ויקם דוד על משכבו". שהפך משכבו של לילה למשכב של יום {בכדי להרגיע את עצמו} ונתעלמה ממנו הלכה, אבר קטן יש באדם משביעו רעב, מרעיבו שבע. "וירא אישה רוחצת מעל הגג" היתה בת שבע חופפת ראש מאחורי מחצלת, בא השטן נדמה לו כציפור ועמדה על המחצלת, זרק דוד חץ על הציפור לתפסה והפיל את המחצלת, ונתגלתה בת שבע, מיד "וישלח דוד" וגו'. וזהו שכתוב: "בחנתי לבי וגו' זמותי בעל יעבור פי" (תהלים י", ג). הלואי והיה בפי רסן, ולא הייתי יכול להגיד "בחנני" [12].

חילול ה'-

& לקיחת בת שבע מאחד מחיליו המובחרים - חילול כבוד מלך ישראל בעיני חייליו.

& הריסת מערכת המשפט כדי לסדר את ענינו ולכן זהו חילול ה'.

& נתינת אפשרות נצחון לאויב.

& מסירת גיבור בידי האויב.

לסיכום:

ניתן להבין את חטאו של דוד באחד משלושה אופנים:

1. חטא בין אדם לחברו.

2. חטא בין אדם למקום.

3. הן כחטא שבין אדם לחברו והן כבין אדם למקום.

לפי אחת מהדעות דוד חטא כדי להתוות לחוטאים את הדרך לתשובה [13]. את זה רואים לפי פרק נ"א בתהלים כלומר וידוי ותיקון הדרך הן על ידי חידוש הלב והן בלימוד דרכי תשובה.