קוד: סיומים מוזרים בתנ"ך
סוג: לא גמור
מאת: אראל
אל: לא גמור
אם בחוקותיי תלכו..." ו"
אם בחוקותיי תמאסו...", ובסיומו נאמר (ויקרא כו 46): "
אלה החוקים והמשפטים והתורות, אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל - בהר סיני ביד משה". אך לאחר הסיום הזה, יש עוד פרק ובו חוקים חדשים - דיני הערכים; ובסוף הפרק נאמר שוב (ויקרא כז 34): "
אלה המצוות, אשר ציוה ה' את משה - אל בני ישראל; בהר סיני".
וישבו בה, וחרם לא יהיה עוד; וישבה ירושלים לבטח" - פסוק ראוי ומתאים לסיום תיאור המלחמה. אך לאחר פסוק זה, שוב חוזר הכתוב לתאר את המלחמה: "
וזאת תהיה המגפה, אשר ייגוף ה' את כל העמים, אשר צבאו, על ירושלים; המק בשרו, והוא עומד על רגליו, ועיניו תימקנה בחוריהן, ולשונו תימק בפיהם. והיה ביום ההוא, תהיה מהומת יהוה רבה בהם; והחזיקו, איש יד ריעהו, ועלתה ידו, על יד ריעהו. וגם יהודה--תילחם, בירושלים; ואוסף חיל כל הגויים סביב, זהב וכסף ובגדים--לרוב מאוד. וכן תהיה מגפת הסוס, הפרד הגמל והחמור, וכל הבהמה, אשר יהיה במחנות ההמה--כמגפה, הזאת"! לאחר מכן מסופר שבעתיד יבואו כל הגויים לחגוג את חג הסוכות בירושלים - גם זה יכול להיות סיום ראוי לפרשת המלחמה: "
והיה, כל הנותר מכל הגויים, הבאים, על ירושלים; ועלו מדי שנה בשנה, להשתחוות למלך יהוה צבאות, ולחוג, את חג הסוכות. והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ, אל ירושלים, להשתחוות, למלך יהוה צבאות--ולא עליהם, יהיה הגשם. ואם משפחת מצריים לא תעלה ולא באה, ולא עליהם; תהיה המגפה, אשר ייגוף יהוה את הגויים, אשר לא יעלו, לחוג את חג הסוכות. זאת תהיה, חטאת מצריים; וחטאת, כל הגויים, אשר לא יעלו, לחוג את חג הסוכות", אך לאחר מכן יש שני פסוקים שמדברים על הסירים בבית ה' - ובהם מסתיים הספר: "
ביום ההוא, יהיה על מצילות הסוס, קודש, לה'; והיה הסירות בבית יהוה, כמזרקים לפני המזבח. והיה כל סיר בירושלים וביהודה, קודש לה' צבאות, ובאו כל הזובחים, ולקחו מהם ובישלו בהם; ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות, ביום ההוא".
תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד, בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ, כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (פירוט).
ישנם ארבעה ספרים, שכאשר קוראים אותם בציבור - חוזרים על הפסוק הלפני-אחרון; נראה שחכמי ישראל חשבו, שהפסוק הלפני-אחרון היה ראוי להיות הפסוק האחרון משום שהוא מסיים בנימה חיובית ושמחה, בעוד שהפסוק הכתוב אצלנו אחרון מסיים את הספר בנימה שלילית. ואלה הם:
והיה, מדי חודש בחודשו, ומדי שבת, בשבתו; יבוא כל בשר להשתחוות לפניי, אמר ה'. ויצאו וראו--בפגרי האנשים, הפושעים בי: כי תולעתם לא תמות, ואישם לא תכבה, והיו דיראון, לכל בשר"
הנה אנוכי שולח לכם, את אלייה הנביא--לפני, בוא יום ה', הגדול, והנורא. והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם--פן אבוא, והכיתי את הארץ חרם
"
השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם. כי אם מאוס מאסתנו, קצפת עלינו עד מאוד."
סוף דבר, הכול נשמע: את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. כי, את כל מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל נעלם: אם טוב, ואם רע"