פירוש שד"ל על דברים פרק לב

קוד: שד"ל דברים לב בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: אלמונית

אל: מימון: אלמוני

פרשת האזינו

[ א ] האזינו השמים: הקריאה הזאת מדרכי המליצה, להגיד כי מה שהוא בא לדבר הם דברים ראויים שישמעו אותם השמים וכל צבאם וארץ ומלואה, וע ' פירושי בתחילת ישעיה. ואמנם דיבר עם השמים לנוכח ולארץ לנסתר, כי לרום מעלת הדבירם הנה המדבר עושה עצמו קרוב אל השמים ונעלה מן הארץ, ואינו הופך פניו מן השמים לדבר עם האדמה פנים אל פנים, אלא מצווה לה בלשון נסתר, שתשמע גם היא את דבריו.

[ ב ] יערף כמטר לקחי: הוא פירוש המשל והמליצה הקודמת, אמר ראוי דבורי שייכנס בלב השומעים כמו המסר באדמה, כטעם ( איוב כ " ג כ " ט) ועלימו תטוף מלתי. לקחי, כוח דבורי, הלוקח ומושך אליו נפשות, כמו ( משלי ז ' כ " א) הטתו ברב לקחה. כשעירים: טיפין גסין הבאין עם רוח הבאין עם רוח סערות; ומוהר " ר אברהם חי בן ידידי החכם י ' ש ' ריגיו אומר כי אולי שעירים כמשמעו ל ' עזים והוא שם כוכבים שלפי מחשבת הקדמונים מביאים מטר רב. הזכירם וירגיליוס ( אנאידה 9) וצ " ע . - רביבים: כמו ברביבים תמוגגנה ( תהלים ס " ה י " א) שנכנסים יותר בקרב הארץ; העשב הרך מועיל ויותר המטר החזק, ואח " כ כשגדל טוב המטר הדק.

[ ג ] כי שם ה ' אקרא: פירש הטעם, למה ראוי לשמוע דבריו ולהטות אליהם אוזן, והוא מפני שהוא עתה בא להכריז ולפרסם מידותיו יתברך, על כן הבו לה ' כבוד והטו אוזן לדברי. שם ה ': הכוונה תאריו, כמו ( תהלים צ " א ט " ו) אשגבהו כי ידע שמי, שענינו כענין ( ירמיה ט ' כ " ג) השכל וידוע אותי כי אני ה ' עושה חסד וגו ', אף כאן מה הוא שם ה '? הצור תמים פעלו וגו '. דור חזק מפרש: הבו גודל לאלקינו, שהוא הצור אשר תמים פעלו. הבו גודל חוזר לשמים וארץ ( ראב " ע) אחר שאמר להם האזינו ותשמע, אמר: לא שאני ראוי שתאזינו לי, אבל עשו בשביל כבוד הקל שאני בא להכריז תאריו.

[ ה ] שחת לו: אחר שאמר הצור תמים פעלו, הזכיר טענת ישראל בימי הרעה, שהם מכחישים זה ואומרים, כי מומם אינו להם, אלא לו . " שחת " שם דבר, כמו משחת ( ישעיה נ " ב ט " ו) והוא בפלס לי נקם ושלם ( למטה ל " ה) והכוונה: מומם ייחשב מום לו, ולא לבניו, כי מאחר שהם בניו, היה לו להצילם מכל רע, ומפני שאינו מציל אותם, הם עוזבים עבודתו; כטעם הן אתה קצפת ונחטא ( ישעיה ס " ד ד '). ומשה צועק ואומר להם: דור עקש ופתלתל הלה ' תגמלו זאת, לדבר ולחשוב עליו כזאת, לשום אותו סיבת הרע, תחת אשר הוא היה לך מקור הטובות - והנה מאמר " שחת לו לא בניו מומם ", אינו לדעתי דברי משה, אך טענת העם, וכל השירה לכך נאמרה, לבטל הטענה הזאת; וזה אמנם מנהג מצוי בשירי הקודש, להביא דברי אחרים בהשמטת מילות יאמר פלוני, כגון ( תהלים ב ') יתיצבו מלכי ארץ וגו ', ( ויאמר) שמלה לבה קצין תהיה לנו ( ישעיה ג ' ו '), ה ' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו ( ויאמר) ואתם בערתם הכרם וגו ' ( שם שם י " ד) גם ברושים שמחו לך ארזי הלבנון ( ויאמרו) מאז שככה וגו ' ( שם י " ד ח '). וכן פירשתי כי אדם לעמל יולד ( איוב ה ' ו '); אליפז אומר: כי לא יצא מעפר און, אלא הכול בהשגחה לגמול ולעונש, ואחר כן הוא אומר: ידעתי כי ההמון אומרים כי אדם לעמל יולד כמו שבני רשף יגביהו עוף, כלומר האדם מעותד למקרה ופגע, לא בהשגחה אלא בטבע, כמו שבני רשף ( הנשרים) טבעם הוא להגביה עוף, אבל אני לא כן דעתי, אולם אני אדרוש אל קל וכו '. ועיין למטה ל " ג ד '. ואמנם המתרגמים ובעלי הטעמים הפכו ענין הפסוק הזה ( שחת לו לא בניו), שלא להשמיע באזני העם דיבור קשה נגד כבוד הקל.

[ ח ] יצב גבולות עמים למספר בני ישראל: ימים רבים היה רחוק בעיני לקבל פירוש רש " י ורז " ל ( עי ' ילקוט נח רמז ס " א) שהציב שבעים אומות כמספר שבעים נפש שירדו למצרים, ועכשו רואה אנכי כי כל שאר הפירושים הם נגד מליצת הכתוב. והפשט אינו אלא כפירוש רש " י. והנה ידוע כי כיון המספרים בענינים רחוקים זה מזה היה דבר חשוב הרבה אצל כל הקדמונים, כגון רמ " ח מצות עשה כנגד רמ " ח איברים ( מכות כ " ג ע " ב) וזולתם רבים, והנה קודם שיזכיר מה שעשה ה ' לטובת ישראל, ימצאוהו בארץ מדבר וכו ' וכו ', הקדים ואמר כי ה ' חלק האומות לשבעים דוקא כנגד שביעם בני יעקב, וזה סימן שישראל חשובים ככל העולם כולו, כי חלק ה ' עמו גו '.

[ י ] ימצאהו בארץ מדבר: החבל והחלק הזה מצא אותו שהיה כמו ארץ מדבר, והוא הלך סביבותיו והתבונן בו, כאדם המתבונן על שדהו לראות מה הוא צריך; ודרך כלל שמרו כאישון עינו.

[ יא ] כנשר יעיר קנו: עזב המשל שהוא השדה ובא אל הנמשל שהוא העם, ואמר שהיה משגיח בעין פקוחה עליהם כנשר על בניו. ירחף: ל ' התנועעות כמו ( ירמיה כ " ג ט ') רחפו כל עצמותי, והפיעל מורה על ההתמדה. יעיר: הנכון כפי ' רש " י: יעיר את קינו בנחת להביאו אל מקום אחר, אברה, הוא העצם.

[ יב ] בדד ינחנו: בדד נמצא תמיד על הישיבה ( בדד ישב, ויקרא י " ג מ " ו, בדד ישבתי ירמיה ט " ו י " ז) לפי ' נ " ל כדעת אנקלוס והתרגומים הירושלמיים " בדד " חוזר לישראל וינחנו ענינו הושיב כמו במ " א י ' כ " ו ומ " ב י " ח י " א. ואין עמו אל נכר: לא עמד בפניו שום אל נכר, כמו ( איוב י " ג י " ט) מי הוא יריב עמדי, ארבעה מלכים את החמשת ( בראשית י " ד ט ') וכן פירש רש " י.

[ יג ] ירכיבהו על במתי ארץ: ההליכה על כל דבר שיהיה תיקרא רכיבה, ובמתי ארץ הם המקומות הגבוהים, והמקומות הגבוהים היו בטוחים מאויב, והנה הטעם נתן בידו ארץ עמים חזקים.

[ יד ] חלב כרים: שומן כרים, ואין מכאן שום חיזוק לדברי ראב " ע ( ויקרא ז ' כ ') האומר שהחלב מותר מן התורה. ודרך מליצת השיר הוסיף חלב כליות חטה, לפי שבבהמה חלב הכליות משובח, אמר דרך משל שהאכילם חלב הכליות של חטה, כלומר קמח חטה משובח.

[ טו ] שמנת עבית כשית: אין " שמנת " כפל לשון של " וישמן ", אלא הראשון כמשמעו והשני לשון מושאל, כמו ( ישעיה ו ' י ') השמן לב העם הזה. טפש כחלב לבם ( תהלים קי " ט ע ') ( ומזה טיפש) וכן " עבית כשית ", נעשית עב ואטום, כלומר סכל ובלתי מבין.

[ יז ] שדים: נ " ל מל ' שוד וכן ישוד צהרים ( תהלים צ " א ו ') שענינו השחתה. ונראה כי כראות הקדמונים הדבר מתרבה בלא סיבה גלויה חשבו היות באויר רוחות רעות המביאות אותו.

[ יח ] תשי: במקום תש, במקום תנשה כמו תט ( משלי ד ' ה ') במקום תנטה והיו " ד יתרה כמו במילת תמחי ( ירמיה י " ח כ " ג).

[ יט ] וירא ה ' וינאץ: נאץ פועל יוצא תמיד, גם אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך ( ירמיה י " ד כ " א), ענינו אל תנאץ ואל תנבל כסא כבודך, והיה ראוי לקרוא וירא ה ' וינאץ מכעס, רק בא האתנה באמצע הפסוק כדי להשוות שני חלקיו, לנועם השיר, וזה מצוי בשירי הקודש, כגון ( תהלים ק " ב ח ') שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ( שם קי " ט י " ח). ומה שהזכיר הבנות שלא כמנהג, נראה שהיא נבואה על ימי ירמיה, שבימי החרבן היו גם הנשים אדוקות הרבה לע " ז.

[ כ ] ויאמר אסתירה פני מהם: לא אשגיח עוד עליהם לטובה. אראה מה אחריתם: דרך לעג, כמו ( בראשית ל " ז כ ') ונראה מה יהיו חלומותיו. תהפוכות: מלשון מאיש מדבר תהפוכות ( משלי ב ' י " ב).

[ כד ] מזי רעב: שדופים ברעב כדעת רד " ק בשורש מזה. יהיו שרופי רעב ולחומי רשף ולחומי קטב. ¹

[ כו ] אמרתי אפאיהם: היו " ד והה " א במילה הזאת על דרך המשות, לא על דרך הפעלים, לכך נראה שהוא פועל הנגזר משם, וטעמו אכרית פאתם, אכלה הנשארים, ודוגמתו ויזנב בך דברים כ " ה י " ח כריתת הזנב.

[ כט ] יבינו לאחריתם: יבינו שאינם אלא כגרזן ביד החוצב בו, ושלא בגבורתם יכלו לישראל, ואז יבינו כי לבסוף ישבור הגרזן, כשלא יצטרך לו עוד.

[ לא, לב ] כי לא כצורנו צורם ... כי מגפן סדום גפנם: כי אין הצלחתם כהצלחתנו, כשהיה ה ' עמנו, כי לא בירך צורם את אדמתם לעשותה ארץ זבת חלב ודבש כדאדמתנו, והנה כי מגפן וגו ', הוא דרך הפלגת המליצה. לומר כי ארצם רחוקה מאד מחמדת ארץ ישראל, שאמר עליה ( פסוק י " ג) ויניקהו דבש מסלע וגו '.

[ לד ] התחיל בנחמה, כי מתוך שהזכיר גדולתו כי לא כצורנו צורם ואלקי האויבים לא יכלו להיטיב להם, כאשר היטיב הוא לעמו, בא לומר איך עוד ישוב להיטיב להם וינקום דמם מיד צריהם. הלא הוא כמוס הנקם והשלם לשלם לאויבים.

[ לה ] לי נקם ושלם: כשתמוט רגלם, אל תאמרו מקרה הוא, אבל שלי הוא הנקם, שלי הוא השילום, אני הוא המתנקם מהם ואני הוא המשלם להם.

[ לו ] יתנחם: מנוחת הנפש והשקט מהתפעלות מה; נחם כמו נח מ ... מתנחם לך להרגך ( בראשית כ " ז כ " ב) מניח חמתו בחשבו להרגך, ובן אדם ויתנחם ( במדבר כ " ג י " ט), נח מעצתו ועוזבה, הוי אנחם מצרי ( ישעיה א ' כ " ד), אשקיט חמתי ע " י נקמה; ועל עבדיו יתנחם, ינוח מחמתו אחרי כל מה שסבלו. ואפס עצור ועזוב: מילת אפס ענינה לפעמים: אין דבר רק הדבר, כמו אני ואפסי עוד ( ישעיה מ " ז ח ' וי ' וצפניה ב ' ט " ו) שענינו אין אחר זולתי אני, ואין אחר חוץ ממני. אף כאן הכוונה לא יישאר אלא עצור ועזוב. כלו ' לא יימלט מן הצרות רק מי שיהיה סוגר או שיהיה נשכח, דוגמת והנשאר והנצור ברעב ימות ( יחזקאל ו ' י " ב) וכן יתפרש ואפס עצור ואפס עזוב ( מ " ב י " ד כ " ו) אין רק עצור ועזוב, וכן ( מ " א כ " א כ " א) והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל, לא יישאר לו אפילו מי שיהיה סגור או נשכח.

[ לז ] ואמר אי וגו ': האויב יאמר על ישראל - רש " י ² בשיטת ר ' נחמיה ( ספרי האזינו פיסקא שכ " ז) וכן רשב " ם וראב " ע. ואם היו דבריהם לישראל היל " ל אי אלקיכם. כמו שאמר ( פסוק ל " ט) ראו עתה ובהיותם דברי האומות, הם יתחילו לדבר שלא לנוכח כדרך המלעיגים, וכדרך ( תהלים ע " ט י ') למה יאמרו הגוים איה אלהיהם, ואח " כ ידברו לנוכח יקומו ויעזרוכם.

[ לט ] ראו עתה: אומר לאומות שאמרו אי אלהימו, כי אני אני כאומר ( ישעיה ס " ה א ') הנני הנני.

[ מ ] חי אנכי לעולם: אם אעשה כך וכך ואם לא אעשה, אינני חי לעולם ( יח " ף זצ " ל).

[ מא ] ותאחז במשפט ידי: מילות " דבר אחר " הנמצאות ברש " י טעות הן, ואינם בכ " י ואל בדפוס בולונייא, ואינו אלא פירוש אחד: ותאחז במשפט ידי להניח ( כלומר לעזוב) מידת רחמים לאויבי ( כן הוא בכ " י, לא: באויבי) שהרעו ( וכו ') ותאחז ידי את מידת המשפט ( וכו ').

[ מב ] מראש פרעת אויב: כנגד חרבי תאכל בשר, הבשר יהיה ראש אויבים בעלי פרע להטיל אימה.

[ מג ] הרנינו גוים עמו: הרנינו וגילו גוים שאתם עמו, ישראל בגלותם נקראים גוים, כי אינם עוד גוי אחד, להיותם מפוזרים בארצות שונות; והנה אע " פ שאתם עתה גוים, דעו כי אתם עמו, והוא אלהיכם, ודם עבדיו יקום. וגוי נקרא ע " ש גיא, כלומר להיותו יושב על ארץ אחת. אבל אין רננה ל ' שבח, אלא ל ' גילה ושמחה, גם הרנינו לאלהים עוזנו ( תהלים פ " א ב '), ענינו שמחו לפניו, וכן כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע ( איוב כ ' ו '), וכן ולב אלמנה ארנין ( שם כ " ט י " ג), ואין לפרש מלשון הפסוק האחרון הזה ולעשותו יוצא ( כפירוש ר ' נ " ה וייזל ברוח חן י " ב כ " ב ובעל הרכסים לבקעה והחכם י ' ש ' ריגיו) אתם גוים הרנינו את עמו אשר ביניכם בגלות; כי מה טעם לומר שירנינו אותנו? ואם יחוסו וירחמו עלינו, הלא דיינו. גם לא ייתכן לפרש הרנינו גוים ועמו, כי הגוים איך ישמחו, כשישיב נקם לצריו? גם אי אפשר לפרש ( כמחשבת הנוצרים) הרנינו גוים שנהייתם עמו, שהרי אם הגוים עמו, במי יהיה הנקם ומי הם צריו? וכפר אדמתו עמו: עמו הוא בעצמו יכפר ויטהר את אדמתו מן הדם אשר שופך בה, בנקמו נקמת אבותינו, וכן הוא פירוש ראשון של ראב " ע; והיה קשה לי שתהיה הפעולה מיוחסת אל העם, אחר שאמר כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו, שהפעולה מיוחסת אל האל; אך נראה לי כי הפעולה מצד היותה נקמת דם עבדי ה ' היה נכון ליחס אתה אל האל, אבל מצד היותה כפרת האדמה לטהרה מעון הדם הנקי, אשר שופך בה, היה מן הראוי שתיוחס אל העם עצמו, כי הכפרה ראוי שתהיה נעשית בידי אדם.